מי בקרוב, מי ברחוק

ישנו פטנט יהודי משובב, לנכס את המסורת ואת הסלוגנים הרבים שהיא חובקת בתוכה לפובליציסטיקה. ישנם רבנים שעשו מזה קריירה. מדובר בז'אנר מופרך באופן משעשע, עיקרו הצמדת פסוק לכל טיעון. הנוקטים בו בטוחים כי העמדת פסוק או מדרש בראש דבריהם היא לא פחות ממכת טיעונים ניצחת. זה אבסורדי, זה תלוי על בלימה, אך החלטתי להצטרף לטרנד - כמובן מהצד הימני הטהור - ולהעניק דוגמה משובבת וחגיגית.

אבינו מלכנו בטל מחשבות שונאינו: "במלחמה יהיו הרוגים", היא אמרה לו, "לשני הצדדים". "מלחמה תהיה אסון, כיצד אתה לוקח אחריות כזו" וגו'. מעניין. לא לא, באמת מעניין, כי אני חשבתי שכבר עכשיו יש הרוגים.

אבינו מלכנו עשה למען טבוחים על ייחודך: היתרון של המובטל הוא שאיש לא יוכל לפטרו. יתרוננו שלנו הוא שלא ניתן לאיים עלינו בטרור: הוא כבר כאן.

אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתך: אלמנת טרור אחת, ממש לא משנה מאיזו עדה, אמרה כי המחבלים טעו בגדול, יען כי בעלה היה פעיל במחנה השלום. ובכן, יקירינו בשמאל, אולי הגיע הזמן שתבינו כי זה לא כל כך משנה להם מי פעיל במחנה השלום ומי לא?

תסמונת דאום:

התאומים נפלו, שריר התאומים נתפס לי וממש לא מתחשק לי לעסוק בדברי תורה מגניבים. אני משוכנע כי ברוח הימים הנוראים תסלחו לי על כך. בואו אחי, קראו קצת מהמיטב של ראש השנה, אולי ינעם זמנכם במידת מה.

* בספר חיים ברכה ושלום, ופרנסה טובה נזכר ונכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום.
* מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והינשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ואמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה.
* חי וקיים נורא ומרום וקדוש.
* היום הרת עולם. היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו איום וקדוש.
* ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה.
* בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון. כמה יעבון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו. מי במים ומי באש, מי ברעב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגפה, מי בחניקה ומי בסקילה, מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתייסר, מי יעני ומי יעשר, מי ישפל ומי ירום.

(מתוך תפילת ראש השנה)