פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הקטנוניים האמיתיים

      ההאשמות כלפי החשב הכללי בעיתונות מזכירות אדם שביתו עולה בלהבות ומתלונן שהכבאי שבא להציל אותו מכוער

      התקשורת עסקה בשבוע שעבר בהרחבה בניסיונו של השר רוני בר-און לפטר את זליכה מחד, ובהתגייסותם של התנועה לאיכות השלטון וכמה ח"כים במטרה למנוע את הפיטורים מאידך. למי שלא קורא בקביעות את מדורי הכלכלה קשה מאוד להבין מי הטובים ומי הרעים בסיפור הזה. האם זליכה הוא אומנם לוחם אמיץ בשחיתות או שמא הוא צדקן, נפוח וקטנוני, כפי שטוענים מבקריו? הנה כמה דוגמאות שיעזרו לכם לקבוע עמדה בסוגיה.

      בפרשת הקמת תחנת הכוח הפרטית התגלה כי המדינה אישרה בטעות 130 מיליון ¤ לחברה שבשליטת משפחת עופר. זליכה טען אז שמשרד התשתיות פועל בעקביות לטובת האחים עופר. בעקבות גילוי הטעות בוטלה הקמת התחנה. זליכה גילה עוד "טעות" שקרתה למדינה, הפעם בפרשת בתי הזיקוק (בז"ן). אז העבירה המדינה "פיצוי" של 130 מיליון דולר לידי החברה לישראל, שבבעלות האחים עופר. לאחרונה חשף זליכה שמפעלי ים המלח, גם הם בבעלות החברה לישראל, התחמקו לכאורה מלשלם למדינה תמלוגים בשווי מאות מיליוני שקלים בעבור כריית המחצבים בדרום (הנושא אמור להיות מוכרע בבוררות).

      אגב, החשב הכללי ניר גלעד הוא שחתם על ההסכם, שבעטיו זכתה "החברה לישראל" לפיצוי של 130 מיליון דולר בפרשת בז"ן. שלוש שנים לאחר פרישתו מהתפקיד, עבר גלעד לעבוד ב"חברה לישראל", ולאחרונה אף מונה למנכ"ל החברה, וזכה לחבילת אופציות בשווי 14 מיליון שקלים. אלא שניר גלעד הוא אדם נוח ש"מבין עניין". כלפיו אף אחד לא טען שהוא "נפוח" ו"קטנוני".

      הלאה: כשאולמרט היה שר התעשיה והמסחר הוא לחץ לתת לבית הדפוס של "ידיעות אחרונות" מענק בסך 33 מיליון שקל ולמפעל "קוקה קולה" מענק בגובה 70 מיליון שקל - שניהם בניגוד לתנאי הסף של חוק עידוד השקעות הון. אולמרט גם לחץ לאפשר לחברת "הזרע" לבנות 2200 יחידות דיור במקום שבו היה אמור לקום דווקא פארק מטרופוליני לטובת תושבי גוש דן וגם חתם "בטעות" על החלטה, המעבירה לידי משפחת דנקנר קרקעות בשווי עשרות מיליוני דולרים, למרות שהיועץ המשפטי אסר עליו לעשות כן. אולמטרט והירשזון גם ניסו לסרס את חוק חובת המכרזים, באופן שיאפשר להם לחלק מקופת המדינה עשרות מיליארדים למקורבים ללא שום פיקוח. אלא שידיעות כאלה נדחקות לירכתי מדור הכלכלה ונשכחות.

      על מה כן כותבים? על פי ידיעה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", זליכה רצה "להתנקם" בממשלה על ה"תיקון" הנ"ל לחוק חובת המכרזים (שמצמצם את יכולתו לפקח על הוצאות הממשלה כדי למנוע שחיתות) – ולכן דרש לפקח על "הקופה הקטנה" של הוצאות משרדי הממשלה (להוצאות של עד 10,000 שקלים). רוב הטענות נגד זליכה הן ברמה הזו. אז נכון, אולמרט מעביר בשיטתיות מיליארדים מקופת המדינה לידי ידידיו בעלי ההון, אבל למה להיטפל לזוטות? העיקר להיפרע מהחשב הכללי ה"נפוח" וה"קטנוני", שנטפל אפילו לקופה הקטנה של משרדי הממשלה.

      אני לא מכיר אישית את זליכה. יכול להיות שהוא כאן מגלומן ושיש לו בעיה של יחסי אנוש. אז מה. כשיהיו לנו 10 מועמדים מקצועיים, מוכשרים וישרים כמו זליכה, נמצא חשב כללי שהוא גם נחמד. עד אז, כל ההשמצות והטענות של עיתונאים כלפי זליכה מזכירות אדם שביתו עולה בלהבות, והוא רוטן על-כך שהכבאי שבא להציל את חייו הוא מכוער.