חיים פח

כל אדם שאי פעם נכנס לשיעור פסיכולוגיה, יצא ממנו עם המחשבה שהוא חולה נפש. אני בטוח בזה, אפילו אחרי שלוש שנים שבהם למדתי את כל התיאוריות וניסיתי בכח לשכנע את עצמי שאני לא צריך אשפוז כפוי בגהה. מחלת הנפש שלי היא כנראה דיכאון. כבר מגיל קטן מצאתי את עצמי מדוכא בארוחות משפחתיות, בשעת סיפור בגן ובבוקר מוקדם אם לא שידרו את בולי איש השלג.

השנים עברו ואני חושב שאני מספיק בקיא בנושא הדיכאון, גם מהניסיונות שלי וגם משל חבריי, בשביל לקטלג את האויב בתקווה שאם תכירו אותו תדעו להתחמק ממנו. אז בגדול יש שלושה שלבים בדכאון מצוי:

באסה – סתם חוסר חשק מהחיים בלי שום סיבה נראית לעין. אתם לא מצליחים ליהנות משום דבר ואין לכם כוח לכלום.

רק לבד – השלב הבא של הדיכאון גורם לכם לרצות לבלות זמן איכות עם עצמכם, שבו תוכלו לשמוע את מיטב שירי הדיכאון והאגרסיות שיש ל- K's choice, Muse, Skunk Anansie ואביב גפן להציע.

מוות לעולם – הדיכאון האולטימטיבי שבו אתם לא רוצים לראות אף אחד, לשמוע אף אחד או לעשות כל דבר חוץ מלישון ולאונן כפייתית. השלב הזה גורם לרוב גם לנזק כספי בגלל שאתם תשברו פלאפונים, מחשבים, שולחנות, כיסאות וכל דבר אחר שיעמוד לכם בדרך לפינה האפלה שבה אתם יושבים ומפללים למוות.


.

אז מה כדאי לכם לעשות אם כבר נכנסתם לדכאון? קודם כל אתם צריכים לקנות מוצרים בסיסיים כמו מנעול לדלת שירחיק אורחים לא רצויים. אחר כך נרות או עמעם למנורה בשביל לשמור על אווירת דיכאון. סטריאו עם ווליום גבוה שיכול לעצבן את כל הסובבים ויעשה לכם טוב מומלץ ביותר, אבל אם אתם עדיין מתחשבים ביקום אפשר גם אוזניות. והכי חשוב לרפד את קירות החדר ולהרחיק כל דבר שתוכלו להשתמש בו במקרה שתגיעו למצב שתרצו לגמור עם הכל.

במקרה שאתם באמת רוצים להתאבד תזכרו שצלקות נשארות לנצח, בשאיבת קיבה דוחפים לכם צינור לתחת וכל דבר אחר פשוט כואב ולא וודאי אז יש מצב שתחיו בתור צמח. בקיצור – זה ממש לא שווה את זה! אם אתם צריכים עזרה תפנו לעלם או לער"ן (ראו קישורים למטה). אבל אם אתם סתם רוצים לשפוך את הלב, תגיבו כאן למטה ואולי נתנחם בזה שאנחנו לא הבכיינים היחידים.