בית המשפט קבע: עישון הוא תקיפה

הצתתם סיגריה במסעדה והעשן התעופף לכיוונו של אדם אחר? דעו לכם שעישון הפוגע בזולת מהווה עוולת תקיפה, עוולת רשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה - ומחזיק במקום ציבורי שאינו נוקט אמצעים סבירים להניא את עובדיו ואורחיו מלבצע עוולות כאלו מרשה ומאשרר אותן, ונעשה שותף לדבר עוולה. עישנתם במקום בו אתם עובדים, בניגוד לחוק? דעו לכם שאתם עלולים להיות צפויים לפיטורים.

על הקביעה הזו חתום שופט בית משפט השלום בתל אביב, שלמה פרידלנדר, שחייב את מסעדת מרתה בתל אביב, באמצעות חברת רוזטי מזון המפעילה את המסעדה, לשלם פיצוי בסך כולל של 3,500 שקל לגיא אופיר, שנחשף במסעדה לעישון פסיבי עת סעד בה לפני כחודשיים וחצי.

בפסק הדין קבע פרידלנדר כי "על המחזיקים במקומות ציבוריים להתגבר על אי הנעימות, להיות נכונים לספוג הפסד כלכלי ולפעול בנחישות ובתקיפות למניעת העישון הפוגעני והאסור בתחומם. המחזיקים - המעסיקים יבהירו לעובדיהם כי לא יסבלו עישון אסור של עובד, וכי עובד שיפר את האיסור יהיה צפוי לעיצומים עד כדי פיטורין".

עוד נקבע כי "המחזיקים ידרשו מאורחיהם שלא לעשן במקום האסור לכך ויתרו בהם כי יידרשו לעזוב את המקום אם יפרו את האיסור. על המחזיקים לדעת כי השתדלות נמרצת פחות לא תיחשב לקיום החובה החוקית לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע עבירות, עוולות ופגיעה בבריאות הציבור".

הדברים נאמרו במסגרת הכרעה בתביעתו של אופיר, שטען כי בהיותו במסעדה הוא הבחין כי אין בה שלטים בדבר האיסור לעשן כנדרש בחוק, כי על הבר ובמקומות נוספים הוצבו מאפרות וכי שתי לקוחות עישנו לידו. מהתביעה עולה כי אופיר מחה באוזני המלצרית, אך זו לא ביקשה מהלקוחות שיחדלו. לאחר שהוא עצמו פנה אליהן, הן עברו לבר והמשיכו לעשן שם, אך עדיין בסמיכות מקום אליו. בנוסף, עובדת המקום עצמה עישנה על הבר.

אחראי המשמרת, כך נטען, השיב למחאותיו כי אלו נהלי המקום. בעקבות הפרשה פתח התובע במגעים עם מנהל המקום וזה הבטיח לקיים את החוק - אך סירב לתת על כך התחייבות מפורטת בכתב.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, אולם בדיון היא התגוננה בעיקר בטענה כי בעקבות תלונתו של אופיר היא תיקנה את דרכיה, הציבה שלטים, סילקה את המאפרות והנהיגה מדיניות ברורה להעיר למעשנים ולבקש כי יחדלו מכך, אך זאת מבלי להתעמת עמם ומבלי לפגוע באתוס השירותי של המסעדה. עוד נטען כי חוק העישון אינו מעניק למחזיקים במקומות ציבוריים כלים אכיפתיים יעילים מול מבקרים סרבנים.

לפי פרידלנדר, אין לקבל את טענתו של אחראי על מסעדה או מוסד דומה כי הוא חסר אונים נוכח התנהגות פלילית ועוולתית של הלקוחות. "הוא יכול לעשות דברים רבים", קבע השופט, "לרבות דברים העלולים לגרום לו אי נעימות ואף נזק כלכלי. הוא חייב לעשות כל מעשה סביר בנסיבות העניין, כדי להימנע מדבר עבירה ועוולה".

בפסק הדין נקבע עוד כי חזקה על האחראי שלא יהסס לדרוש במפגיע ובנוקשות מאורח לעזוב את המקום אם האורח נהג באופן בלתי קביל לחלוטין מבחינה חברתית. פרידלנדר אף השווה את הדבר לעשיית צרכים בחלל המסעדה.

"יש מקומות בעולם", הוא ציין, "שבהם די בלבוש בלתי רשמי כדי לגרום לצוות המסעדה למנוע באסטרטיביות מן האורח להיכנס למסעדה, חרף אי הנעימות וההפסד הכלכלי הכרוכים בכך. לא בחוסר אונים מדובר, אלא בחוסר נחישות".

בפסק הדין הוסיף השופט כי ייתכן שהנזק הבריאותי שנגרם בפועל לאופיר באותה עת קצרה שבה שהה במסעדה היה זעיר, וכי אי הנוחות שנגרמה לו היתה קטנה. אולם, לדבריו, "עניין לנו בהפרה שכיחה של חובה משפטית שהציבור דש בעקביו, אשר פגיעתה המצטברת בציבור "רעה ורבה".

נסיבות אלה, נאמר, ראוי לפסוק פיצויים בסכומים ניכרים ללא הוכחת נזק, כדי להרתיע עוברי עבירה ומעוולים וכדי להשריש בציבור את הנורמות החוקיות שטרם הושרשו. על כן נפסקו לאופיר פיצויים בסך 3,000 שקל, בתוספת 500 שקל בגין הוצאות משפט וטרחה.