וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

גן עדן בשפה זרה

ספי קרופסקי

1.9.2007 / 9:55

בבית הספר בניו זילנד התברר לספי קרופסקי שגם בנייני עץ יפים, רחבת דשא גדולה ומורה מרשימה לא מונעים את תחושת הניכור

מערכת היחסים שנהלתי עם משרד החינוך ידעה המון עליות, אבל האמת-היא שבעיקר מורדות. עוד מתקופת היותי כתם לכלוך קטן בפינת הכיתה באחת מערי הפריפריה החביבות בואכה תל אביב, מאפיזודת ההתנצחות עם המורה נורית על מושגים באסטרונומיה (הייתי סטאר טרקיסט נלהב), דרך היותי הבחירה האחרונה לקבוצת הכדורגל בהפסקות וכלה בפרשיית מכות סוערת שעד היום אני נמנע מלשפוך אור עליה - הכל הורכב מפאזל של זכרונות בטעם חמוץ מתוק.

אולם כל החוויות הסוערות והמסעירות שידעתי בפריפריה, לא הכינו אותי כראוי ליומי הראשון על ספסל הלימודים בניכר. מסתבר שחוקי המשחק השתנו לגמרי, ורק אני הייתי האחרון להתבשר על כך. וכך היה: בעקבות שליחותו של אבי, ביום לא כל כך בהיר אחד בגיל 13מצאתי את עצמי נכנס לראשונה בחיי בשערי "אונסלו קולג'" בבירת וולינגטון, ניו זילנד, ולצערי ולא בפעם האחרונה.

הניורון שיקפוץ לחלקכם במוח, לבטח ישחרר צעקת "אוי אוי אוי" מוקצנת. "אז נשלחת לחופשת בנג'י של כמה שנים – מה כבר יכול להיות רע?", או לחלופין שאלות מעצבנות אחרות על טיב יחסי עם מלחכי עשב כאלו ואחרים. אבל לא זו הייתה המציאות. עת כניסתי למתחם הגדול והמרשים, היה קל להבחין שאת כיתות האזבסט החליפו בנייני עץ ארוכים, את מגרש הקט רגל השכונתי החליפה רצועת דשא אימתנית, כשבכל קצה ניצבו שני שערים מוזרים עם קורות ארוכות ללא רשת ואת המורה נורית (במילעיל) החליפה גברת ווילד. כן, גברת.

ביומי הראשון פסעתי לבד ולאט, השתדלתי לא להשמיע רעש כדי לא לעצבן את המקומיים, וניסיתי להמנע משאלות על מוצא ורקע. כשלבסוף משכתי תשומת לב באותו היום, כל ניסיון להבין את הניב המקומי עלו בתוהו. המבטא הניו זילנדי היה בשבילי כמו שפה בתוך שפה – מוכרת אבל שונה. עם הישמע הצלצול, רצתי הביתה. אחוז אמוק דרשתי מהורי, האמונים על המחדל, לעשות אחורה פנה ולחזור מהניכר. כל הפניות לא נענו, את תקופתי שם ריציתי ואפילו באושר רב. אולם באותו היום נוכחתי, שכשאתה זר, אפילו גן עדן יראה לך די מנוכר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully