התמודדות עם הורים הסובלים ממחלה סופנית היא אתגר נפשי קשה לבני נוער. יחד עם זאת, מחקר אמריקאי חדש מראה כי מתבגרים שהוריהם חלו ב[[איידס]] או מתו מהמחלה, מתמודדים עם מצבם טוב יותר אם הם זוכים לתמיכה מהחברה הסובבת אותם.
המחקר בחן את היחס ההדדי בין תמיכה חברתית למצב הנפשי בקרב 413 מתבגרים ומתבגרות שהגיל הממוצע שלהם עמד על 14.7 שנים ושלפחות אחד מהוריהם חלה או מת מאיידס. לאורך שנתיים ניכרה מגמה ברורה, לפיה מתבגרים שחיו בחברה שגילתה בהם עניין היו במצב נפשי טוב יותר מאלו שחיו בחברה מתנכרת.
ד"ר סונג ז'ה לי מאוניברסיטת [[קליפורניה]] אמרה בתגובה לתוצאות המחקר כי "מתבגרים שהוריהם חולים באיידס הם בעלי צרכים מאוד מיוחדים יחסית לבני גילם באוכלוסייה הכללית". לדבריה, "איכות החיים שלהם טובה יותר אם האנשים סביבם מגלים בהם עניין ואוהבים אותם".
על פי המחקר, שפורסם בירחון האמריקאי לבריאות הציבור, תמיכה חברתית כרוכה במצבו הנפשי של האדם ואלה משפיעים באופן ישיר אחד על משנהו. כך, היעדר תמיכה חברתית מובילה למצב נפשי ירוד ולהישנות של בעיות התנהגותיות.
לטענת ד"ר לי "תוצאות המחקר מצביעות על הצורך בהקמת תוכניות ממוסדות שתעניק עזרה חברתית לקבוצה המיוחדת של מתבגרים שהורים חולים או מתו מאיידס".
מחקר: הערך הבריאותי של סביבה תומכת
30.8.2007 / 10:08