סקס ושקרים במפלגה הרפובליקנית

השערוריות שפקדו את המפלגה הרפובליקנית בזמן האחרון מציבות אותה במקום בעייתי ביותר לקראת המרוץ לנשיאות. באופן גס, אפשר לחלק אותן לשתיים: שערוריות מין ומעשי שחיתות ופלילים. [[ארצות הברית]] כבר הביעה אי אמון במפלגה בבחירות לקונגרס ולסנאט, הפופולריות של הנשיא נמוכה והמלחמה בעירק לא אהודה. באווירה הזו, התסכול בקרב פעילים במפלגה הרפובליקנית רב.

סקוט ריד, אסטרטג רפובליקני אמר ל"[[הראלד טריביון]]" שפעילי השטח של המפלגה: "חושבים שהבכירים בוושינגטון הם חבורה של ליצנים בלי שום כבוד לעקרונות של המפלגה, לחוקי המדינה ולעתידה".

אתמול התפוצצה שערוריית מין חמורה מבחינת המפלגה – הסנטור [[לארי קרייג]] מ[[איידהו]] הודה בניסיון לקיים מין בשירותי שדה תעופה. מין הומוסקסואלי לא מתקבל יפה בעיני מפלגה שמרנית: קרייג מיד הכחיש ואמר "אני לא הומו". אבל בוודאי סף הרגישות הרפובליקני קצת יורד. זאת בעקבות מקרים אחרים, לא שונים בהרבה. בוב אלן, פוליטיקאי מפלורידה נאלץ לעזוב את הקמפיין של [[ג'ון מק'קיין]] אחרי שגם הוא הורשע בניסיון לשדל אדם אחר לקיים מין בשירותים.

מקרה זכור אחר הוא של [[מרק פולי]], בכיר במפלגה שעזב את בית הנבחרים אחרי שהתגלה שהוא ניהל תכתובת ארוטית עם נערים קטינים. המקרה של פולי היה מכת מחץ לרפובליקנים לפני הבחירות לבית הנבחרים בשנה שעברה. הסנטור הרפובליקני מלואיזיאנה, [[דיוויד ויטר]], מופת של שמירה על ערכי משפחה כיכב בספר הטלפונים של מאדאם מפורסמת מוושינגטון. תומס רוונל, ראש הקמפיין של [[רודי ג'וליאני]] בדרום קרוליינה נאלץ לעזוב את תפקידו אחרי שהורשע בשימוש בקוקאין.

ההכחשה הלא משכנעת של לארי קרייג פוגעת עוד יותר באמינותה של המפלגה הרפובליקנית. הפוליטיקאים שלה לא ממש ששים לקחת אחריות ולהודות במעשיהם. דיוויד ויטר דווקא התנצל, אבל מיד נופף בסליחה שזכה לה ממשפחתו והבטיח שחזר בו מדרכיו הרעות – גם זו לקיחת אחריות מוגבלת בלבד.

אפיק השערוריות השני הוא השחיתות הפוליטית שפשתה במפלגה הרפובליקנית. עזיבתו של [[אלברטו גונזלס]], שר המשפטים ומקורבו של בוש היא המכה האחרונה במובן זה. גונזלס אחראי לפיטורי תובעים בגלל עמדות פוליטיות, ולניסיון להתחמק מחקירה בעניין. הוא נחשד בעדות שקר בפני הקונגרס, בפרשת מתן האישור להאזנות הסתר הנרחבות לאזרחים. גונזלס עזב כדי למנוע חקירה, שיכלה להיות שערורייתית לא פחות מפרשת ולרי פליים. במקרה ההוא הורשע [[סקוטר ליבי]], עוזרו של סגן הנשיא [[דיק צ'ייני]], בכמה סעיפים של מרמה.

הפרשה היתה, עם זאת, גדולה הרבה יותר ועירבה גם את עוזרו הקרוב של הנשיא, קרל רוב שעזב לאחרונה. ככל הנראה, אילו היו מעונינים לחפור לעומק, לא רק שני העוזרים אלא גם שני מעסיקיהם, בוש וצ'ייני עצמם, היו בסוד העניינים ולכל הפחות העלימו עין ממעשים פליליים. לשם תזכורת, ולרי פליים הייתה סוכנת חשאית, ושמה הודלף לעיתון על ידי ממשל בוש. זאת אחרי שבעלה, דיפלומט לשעבר, פרסם מאמר המוכיח שממשל בוש שיקר בחלק מצידוקיו ליציאה למלחמה בעירק.

ג'ון מק'קיין, אחד המועמדים המובילים לנשיאות, ננטש על ידי רוב אנשי הקמפיין הבכירים שלו. מיט רומני, שלארי קרייג מפרשת השירותים היה אמור לעמוד בראש הקמפיין שלו באיידהו גם הוא לא מעורר התלהבות. רודי ג'וליאני, התקווה הגדולה של הרפובליקנים כרגע יצטרך גם הוא להתמודד עם האשמות לגבי תפקודו בתקופת היותו ראש עיריית [[ניו יורק]], גם בניהול משבר 11 בספטמבר. הוא כבר הואשם בהפקת תועלת אישית מהמשבר, באמצעות חברת הייעוץ שהקים אחר כך.

לכן לא מתמיה שאסטרטגים ויועצים בכירים שהריצו נשיאים, כמו קארל רוב וכמו יועציו של מק'קיין, תולשים את שערותיהם מתסכול, או פורשים כליל מתוך אמונה שהבחירות אבודות.