פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "המטרה: בקעת הירדן ללא ערבים"

      פלסטינים תושבי הבקעה מאשימים את ישראל בניסיון לייהד את השטח על חשבונם. צה"ל: הטענה בדבר גירוש חסרת כל יסוד

      "ג'יפטליק, זבידאת, מרג' רזאל, מרג' נעמה, פסאיל, עוג'ה, עין אל-בידא, ברדלא, כרדלא, את כל המקומות האלו אתם לא מכירים, כי ישראל מנסה להעלים אותנו", כך, במילים קשות אלו מתאר ראש הכפר זבידאת את המצב הפלסטיני בבקעת הירדן. לדבריו, "ישראל הייתה רוצה שנחדל להתקיים והיא עושה הכל על מנת שנעזוב".

      חסן ג'רמי, ראש הכפר זבידאת וסגן מושל מחוז יריחו, מדבר בכעס על מצבם של הכפרים הפלסטינים בבקעת הירדן. לדבריו, "התושבים הפלסטינים שגרים כאן הם ברובם פליטים שברחו ב-1948 מיפו, מחיפה, מבאר שבע. הם לא יעשו את אותה טעות אף פעם. מפה הם כבר לא יעזבו".

      היישובים הפלסטינים בבקעת הירדן היו בעבר מקום שכדאי היה מאוד לחיות בו. תושביו נהנו מרווחה כלכלית, ובמיוחד בגלל היותם על אם הדרך בין עבר הירדן המזרחי לעבר הירדן המערבי, בין עמאן לשכם. עם זאת, אחרי מלחמת ששת הימים נכבשה הגדה המערבית ותושבי הבקעה מצאו עצמם קרחים מכאן ומכאן. הם לא רק הופרדו מצידו המזרחי של הגבול אלא גם מהמערבי: בשל שיקולי ביטחון החליטה ישראל כי הרצועה ששמה "בקעת הירדן" תישאר בידי שליטה ישראלית.

      מאז הוקמו באזור מעל 20 התנחלויות, בהן ארגמן, משואה, בקעות ומכורה. תושבי המקום, כמו רבים מהישראלים, לא מכנים את המקומות הללו התנחלויות כי אם "יישובים". עם זאת, השטח, חלק מהגדה המערבית, מעולם לא סופח רשמית לישראל, להבדיל ממזרח ירושלים ורמת הגולן.

      "אפילו עץ לא נתנו לשתול"

      לדברי ראש הכפר הפלסטיני זבידאת, "מאז 1967 מיישמת ישראל תכנית אסטרטגית שהמטרה שלה ברורה - לגרום לנו להגר מכאן". לדבריו, "עד שנת 1994 הציבה ישראל קשיים על צמיחה פלסטינית במקום. לא הייתה כל השקעה בתשתיות לרבות חשמל ומים והייתה פגיעה בהכנסה של התושבים". בראיון עם וואלה! חדשות טען ג'רמי ש"לדוגמה מנעו מתושבים להחזיק כבשים. מה יעשה חקלאי בלי כבשים? בנוסף לכך מנעו כניסה חופשית מהבקעה לגדה המערבית, וזה הקשה עלינו מאוד למכור את הסחורה החקלאית שאנו מגדלים". לדבריו, "דברים הגיעו לכדי אבסורד: עץ לא נתנו לנו לשתול, שלא לדבר על לבנות בית".

      ג'רמי סיפר שאמנם היה שיפור מסוים עם הגעת הרשות הפלסטינית ב-1994, מבחינת תשתיות בסיסיות. עם זאת, לדבריו, "אחרי פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה בשנת 2000 חיינו הפכו לגיהינום כפול. היום אנחנו כבר מכים על חטא אוסלו. זו הייתה טעות. ישראל לא הכירה בנו ורק אנחנו הכרנו בה. ההסכם נתן לישראל לגיטימיות לכבוש".

      מספר תושבים מתאספים סביב ג'רמי. אחד מהם, זוהייר, תושב הכפר הפלסטיני ג'יפטליק מספר ש"לפני שנתיים התבקשו התושבים לעבור כולם לאזור מסוים". לדבריו, "הרשויות הישראליות מנסות לטהר את השטח מאיתנו, הם לא רוצים שנהיה מפוזרים מדי". בנוסף לכך, לדברי זוהייר, אין אפשרות לבנות בתי קבע: "תסתכל סביבך", הוא אומר, "הכל כאן בתים מסככות". לדבריו, לפני שנתיים בניתי בית סככות, אבל איימו עלי כבר פעמיים שיהרסו לי אותו. אני חושש שיקרה לי מה שקרה לאחרים: הם יבואו ויהרסו, אצלכם אף אחד לא ידבר על זה, אחר כך יגיע ג'יפ של הצלב האדום, ייתן לי אוהל ואני והמשפחה נגור בו עד שנצליח למצוא משהו אחר".

      "דין ארגמן כדין תפוח"

      עו"ד מיכאל ספרד המתמחה במשפט בינלאומי של זכויות האדם המנהל תיקים רבים של פלסטינים סיפר לוואלה! חדשות על המדיניות של ישראל בבקעה. לדבריו, "מדינת ישראל הגיעה כבר לפני הרבה שנים למסקנה שהבליעה המוחלטת של ההגדה היא בלתי אפשרית. לכן, ישראל נוקטת במדיניות שנקראת הפרדה: לגזול כמה שיותר שטח עם מינימום ערבים".לדבריו, "אין כמו בקעת ירדן שמתאימה למדיניות הזו, כי היא דלילה באוכלוסייה".

      עו"ד ספרד ציין ש"ישראל גם במכוון לא אפשרה לרבים מהתושבים שברחו מהגדה ב-67, לשוב אליה, וננקטו עוד דרכים רבות לדיכוי ההתפתחות הפלסטינית שם". הוא סיפר שבשנים האחרונות גובר הלחץ על האוכלוסייה במקום. "ראשית בגלל ניתוק פיסי של הפלסטינים בבקעה מאלו שבגדה ידי מחסומים, ושנית ניסיון לבנות את גדר הביטחון גם בצידה המזרחי של הגדה, ללא הבקעה". לדבריו, הבקעה הפלסטינית לא יכול להתקיים לכשעצמה, היא תלויה בערים בגדה, ולכן המדיניות הישראלית מדכאת את התפתחות האוכלוסייה שם".

      מבחינת הסטטוס המשפטי של המקום אמר עו"ד ספרד, כי "דין ארגמן כדין תפוח". לדבריו, מכל זווית משפטית שהיא, גם מבחינת המשפט הבינלאומי אבל גם מבחינת המשפט הישראלי, אין שום אבחנה או הבדל בין המעמד של חברון וקריית ארבע לבין הבקעה". ספרד ציין ש"ההבדל היחיד הוא סוג המתנחלים, סוציולוגית ואידיאולוגית מדובר באנשים אחרים. עם זאת, צר לי לבשר זאת לתושבי הבקעה, אבל הרכבם החברתי לא מוריד כהוא זה מהתנחלותם".

      מהמועצה אזורית בקעת הירדן נמסר בתגובה כי המחסומים פתוחים כל השנים למעבר סחורות חקלאיות מבקעת הירדן לשאר חלקי יהודה ושומרון. בשנה האחרונה נפתח מחסום נחל בזק בו הועברו סחורות חקלאיות לתחומי מדינת ישראל. מעבר פלסטינים בין יהודה ושומרון והבקעה קיים. בזמן האינתיפאדה נדרשו אישורים, היום בחלק מהמחסומים המעבר הוא ללא אישורים ואפשר לעבור באופן שוטף מצד לצד. לדבריהם, היישובים היהודיים בבקעה תרמו לפיתוחו של האזור, שממנו הרוויחו גם התושבים הערבים.

      ראש המועצה דובי טל הוסיף כי הוא פנה לראשי המועצות הפלסטיניות בבקעת הירדן להיפגש עמו ולבחון ביחד נושאים משותפים שניתן לקדם לרווחת התושבים הישראלים והפלסטינים בבקעה.

      צה"ל: המצב מחוייב מן המציאות

      מדובר צה"ל ומהמינהל האזרחי נמסר בתגובה כי "מעמד הבקעה זהה לכל מעמד איזור אחר ביו"ש והדין באיזור הוא אחר, מעמד הישובים הישראלים בבקעה דומה למעמד יתר הישובים הישראלים ביו"ש. לאור המציאות הביטחונית באיזור בעבר, אכן נדרש היתר תנועה בכתר כתנאי למעבר רכוב מאיזור הבקעה ליו"ש. כיום, העברת טובין ותוצרת חקלאית מהבקעה לאיזור איו"ש מאושרת ללא כל התניה, למעט בידוק ביטחוני מחייב".

      "הריסת בניה בלתי חוקית בשטחי c ביו"ש מנוהלת ע"י המנהל האזרחי, הינה מימוש הסמכויות הנתונות בידינו ע"פ חוק ויישומם מחויב מן המציאות. היתרי בניה בשטחי c ביו"ש ניתנים על ידי הגורמים התכנוניים במנהל האזרחי ביו"ש בהתאם לקיום תנאים תכנוניים מחייבים, ללא כל התייחסות באשר לשיוך המגזרי".

      "בשנת 2006 בלבד אושרו על ידי המנהל האזרחי 3 תוכניות מתאר למתחמי מגורים שלמים. בניה המבוצעת בחריגה מן התוכניות המאושרות לכפר, מטופלת כבניה בלתי חוקית. מנתוני מרשם האוכלוסין כיום עולה כי האוכלוסיה הפלסטינית בבקעה גדלה בשנים האחרונות, לכן הטענה אודות גירוש תושבים פלסטינים ממגורים בבקעה חסרת כל יסוד".