אל תבנו על שביתת ארגון המורים

ארגון המורים העל יסודיים שוב מאיים בשביתה. לפני כשבוע הפיץ הארגון איגרת לכל המורים החברים בו, שם נכתב כי עקב הפיצוץ במשא ומתן בין הארגון לבין משרד האוצר, שנת הלימודים לא תיפתח כמתוכנן ב-2 בספטמבר.

"לא ניתן שמשרד האוצר ימשיך לזלזל במורים ובמורות ונמשיך להיאבק בכל כוחנו לשיפור שכרנו ומעמדנו", נכתב באותה איגרת. "לפיכך, אנו מודיעים בזאת כי שנת הלימודים תשס"ח לא תיפתח ב–2 בספטמבר בכל החינוך העל יסודי, בכל הארץ".

אם האיגרת הזו מעוררת בקרבכם תחושה קלה של דז'ה-וו, אתם לא לבד. האיום בשביתה, התלונות על "זלזול וסחבת" מצד משרד האוצר, ההבטחה "להיאבק על מעמד המורים ועל עתיד החינוך" – כולם היו איתנו גם בקיץ 2006, ובזה שלפניו, וגם לפני עשר שנים. הדיבורים על שביתת מורים הם חלק בלתי נפרד מן הקיץ הישראלי, ממש כמו החום הכבד ואזהרות העומס של חברת החשמל.

לפני כמה ימים פורסם באחד העיתונים מאמר פרשנות על האיומים החדשים-ישנים של ארגון המורים, תחת הכותרת "הפעם זה רציני". אבל האמת היא, שאיומי השביתה אינם רציניים יותר או פחות מאשר בכל שנה אחרת. גם הדרישות של המורים אינן שונות בהרבה מאשר בשנים קודמות. למעשה, איומי השביתה הם מעין סרט ידוע מראש, שהקרנתו חוזרת על עצמה מדי חודש אוגוסט, וזוכה בכל פעם לאותן ביקורות נלהבות בסגנון "הפעם זה רציני".

הדרישה העיקרית של המורים בפתח שנת הלימודים הקרובה היא להכפיל בהדרגה את שכר המורים, ולהשוות אותו לשכר האקדמאים בשירות המדינה. הדרישה להעלאת שכר חוזרת על עצמה מדי שנה, לפני כל שביתה. הדרישה להעלאת שכר עמדה גם ביסודה של השביתה הממושכת שפרצה בחודש מרץ האחרון, ונמשכה למעשה עד לסיום שנת הלימודים ב-20 ביוני.

העלאת שכר אינה יעד בלתי אפשרי. הסתדרות המורים, שמייצגת בעיקר מורים בבתי הספר היסודיים אך חברים בה גם מורים בתיכון, הצליחה להשיג לחבריה העלאת שכר משמעותית של כ-26%. ההסתדרות ומשרד החינוך חתמו לאחרונה על הסכם משותף הכולל את העלאת שכרם של המורים, לצד העלאת מספר שעות העבודה שלהם, שימוש בשעון נוכחות בבתי ספר ופיטורים של כ-300 מורים שהוגדרו כגרועים וכושלים על ידי בתי הספר המעסיקים אותם.

ארגון המורים בחר לא להצטרף ל"רפורמה" של משרד החינוך וההסתדרות. יו"ר הארגון רן ארז חותר להשיג הסכם אחר, משופר, למורים החברים בארגונו. בניגוד להסתדרות המורים, שהייתה מוכנה לשורה ארוכה של פשרות על מנת לקבל את העלאת השכר המיוחלת, ארגון המורים מציג עמדה קשוחה יותר. הארגון דורש להגדיל את הפיצויים שמקבלים מורים מפוטרים ואת תנאי הפרישה של המורים, לתגמל את המורים על חלקים מעבודתם שעד כה נעשו בהתנדבות ולהחזיר לעבודה מורים שפוטרו.

גם בשנים קודמות הציג הארגון עמדה קשוחה יותר מזו של ההסתדרות. אולם בפועל, גם בקיץ 2006 וגם בקיץ 2005, איום השביתה לא התממש, וימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים, הגיעו הצדדים להסכמה. גם אז דובר על כך ש"הפעם זה רציני", אך לבסוף הגיעו הצדדים להסכמה והתלמידים המאוכזבים התייצבו בבוקר בבית הספר.

אם בעבר התרכז ארגון המורים בעיקר במאבק ציבורי ממוקד על זכויותיהם של חבריו, הרי שבשנים האחרונות מציג את עצמו הארגון כמי שנאבק על עתידו של החינוך בישראל. הארגון דורש מדי שנה להגדיל את מספר כיתות הלימוד, להחזיר למערכת החינוך שעות לימוד שקוצצו ולהעניק יותר מקום למקצועות לימוד מסוימים שבתי הספר מלמדים פחות מבעבר.

הדרישות הללו מוצגות כניסיון של המורים לדאוג לאיכותו של החינוך. "למען הילדים". יש בכך מידה מסוימת של אמת: מורים רבים מרגישים כי לצד המאבק על זכויותיהם, יש להם מחויבות גם להיאבק למען תלמידיהם.

אולם, חשוב להביט על הדברים עם מידה בריאה של ספקנות. "כיתות קטנות יותר" משמעותן יותר כיתות, כלומר יותר מורים, כלומר החזרתם לעבודה של מורים שפוטרו ממערכת החינוך. באותה מידה, "החזרת שעות לימוד שקוצצו" משמעותן יותר שעות עבודה למורים ולא בהכרח בהתאם לשיקולים של בית הספר שמעסיק אותם. האם שעות לימוד נוספות בתושב"ע הן ההוצאה החשובה ביותר שעומדת על סדר היום של מערכת החינוך בישראל?