גם אם היה למדינתנו סכום בלתי מוגבל של כסף, גם אם היו גדלים במחוזותינו עצים קסומים עם עלים מדולרים, ופירות ממטבעות זהב, גם אם היה לממשלתנו מספיק משאבים בכדי לאפשר לניצולי השואה לאכול פיסת לחם עבש ביום, ואף יותר (כאילו יש להם צורך), החלטת הכנסת לאשר בתקציבה העברת מיליון ש' לאבטחת הנשיא היוצא והנכנס הייתה תמוהה.
על-פי ספר לימוד האזרחות ששימש את אותי בשנתי האחרונה בתור תלמיד - כמין הכנה לחיים האזרחיים במדינתנו - לנשיא המדינה סמכויות רבות אשר מטרתן לקדם את המדינה ולשמש חלק אינטגראלי מהנהגת המדינה ובכדי להקל, לייצב ולבקר את הממשלה. מעולם לא ראיתי שכתוב בספר כי אחת מהפריבילגיות להן הוא זוכה, היא לנצל מינית בחורות כרצונו. לפי הגיבוי שהוא מקבל מממשלתנו, שתזכה לחיים ארוכים, כנראה שהספר שלי היה פגום, או שמא תתווסף זכות זו של הנשיא למהדורה הבאה שתודפס.
חנינה לניצולים
תמונות ניצולי השואה אשר נראו בימים האחרונים באינטרנט ובעיתונים, בליווי הבקשה המינימליסטית, לקצת עזרה ותמיכה מהמדינה שאותה הקימו במו ידיהם, גרמו לי להזדהות עם 100% מהטוקבקיסטים, שזעקו בפה אחד את המילה "ביזיון". המצב מדרדר- הצרכים מתרבים, בעוד המשאבים נעלמים. טרור מול אבטלה, תאונות דרכים מול פשיעה מוגברת - כל אלה כאילו מתחננים לקצת יחס מהממשלה, שלא עושה דבר, ורק רומסת את אזרחיה. איך נשיא שכזה קיבל זכות שכל-כך לא הגיעה לו, לעומת מאות אחרים שללא זכות זו, יכולים רק לחכות למשיח? מה עם סדרי העדיפויות?
כמו קצב מנוסה באטליז, הצליח כבוד הנשיא לשעבר לגעת באופן שיטתי בבשר נע, ולקבל על זה כסף. עכשיו ניצולי השואה יכולים באמת להגיד יפה שלום- לא נראה שלממשלה באמת איכפת.