בקמפוס של אל-קודס מדברים (גם) על שלום

ייתכן שההנהגה הפלסטינית הבאה נמצאת כעת באוניברסיטאות המקומיות. 2 סטודנטים ומרצה מספרים מה הם חושבים עלינו ועליהם

יוני מנדל, אבו דיס

הקמפוס באוניברסיטת אל-קודס שוקק חיים. פלסטינים צעירים, בני 18 ו-19 ממתינים בסככה שמחוץ לחדר הרישום. סמסטר הקיץ יחל בשבוע הבא, ההרשמה מסתיימת בתוך יומיים, והתור ארוך. רוב הצעירים מחזיקים ביד משקה ברד שנמכר בסמוך במחיר של שקל וחצי לכוס. הם נראים נרגשים.

העתיד של האקדמיה הפלסטינית נרשם ללימודים לראשונה מאז השתלטו חמושי חמאס בכוח על הרצועה, וזוהי הזדמנות טובה לבדוק את רחשי הלב של הדור הפלסטיני הבא. שני סטודנטים הלומדים באוניברסיטה הפלסטינית השניה בגודלה ברשות, ועוד מרצה אחד, חולקים עם וואלה! חדשות את מה שהם חושבים על חמאס, על פתח ועל ישראל. הם גם מספרים את דעתם לגבי מה טומן העתיד עבור חלקת האדמה שבין הים התיכון לנהר הירדן.

טוב לדעת (מקודם)

איך צפוי להיראות עתידנו בעידן הרכבים האוטונומיים?

יניב הלוי
לכתבה המלאה

"לא לחפש את האשם רק בישראל"

סאמי ג'בארין, בן 23, תושב הצד הפלסטיני של בית חנינא, יסיים בעוד חצי שנה את התואר הראשון שלו במדעי המדינה. רק בן 23 אבל עם תיק של אנשי עסקים, חולצה מכופרת בתוך המכנסים, ג'ל למשעי ותשובות דיפלומטיות. "התחושה העיקרית שלי בשנות הלימוד שלי כאן היא ההבדל שבין מה שאנו לומדים לבין מה שקורה בשטח", אומר ג'בארין. לדבריו, "אנחנו לומדים על חשיבות הפרלמנטים ויציבותם, ואז אנחנו רואים בדיוק עד כמה רעועה יציבות הפרלמנט הפלסטיני. אנו נבחנים על חשיבות הממשלות, ואנו רואים מה קורה בממשלה הפלסטינית המתחלפת חדשות לבקרים. אנו קוראים על חשיבות הציות לחוק, ורואים מה קורה ברשות הפלסטינית".

ג'בארין חש תחושה דומה גם ביחסו לישראל. "אנו לומדים על החוק הבינלאומי, על מערכות שיפוט בינלאומיות ועל האו"ם", הוא אומר, "לומדים על חתימות של הסכמים בינלאומים, על בית משפט בינלאומי או על החלטות שמתקבלות במועצת הביטחון של האו"ם, אבל בשטח אנחנו חיים כל יום את ההפרות הישראליות של ההחלטות הללו, בלי שהעולם נוקף אצבע". לדבריו, "אנחנו לומדים על החשיבות שיש לבית המשפט הבינלאומי בהאג, אבל מתעוררים כל בוקר לחומה של שבעה מטרים. בנוסף לכך, כל ההתנחלויות והמחסומים בתוך הגדה המערבית עומדים בניגוד להחלטות בינלאומיות של האו"ם שישראל מחוייבת להם. זה מאוד מבלבל ללמוד מצד אחד בספרי התיאוריה ומצד שני לראות כמה המציאות רחוקה מהם".

למרות הביקורת שיש לו כלפי ישראל, ג'בארין טוען שלפלסטינים אסור להיתלות בה יותר מדי. "אנחנו גם צריכים לשאול את עצמנו במה אנו יכולים להשתפר", הוא אומר. לדבריו, "חשוב להתייחס לבעיות בחברה הפלסטינית עצמה, כמו היעדר חוק והיעדר תרבות דמוקרטית-חוקית. לדוגמה, לא יכול להיות שצד אחד של המערכת הפוליטית ידבר עם ישראל ויעשה משא ומתן וצד שני ימשיך בפעילויות כאילו כלום. חייבים שיהיה לנו מנגנון אחד שמייצג את האינטרסים של העם הפלסטיני". ג'בארין טוען ש"ההתנהלות הזו מהווה סיכון לחברה הפלסטינית".

לסיום מבקש ג'בארין לנסות ולתת את ההערכה שלו לעתיד שני העמים. "תראה", הוא אומר, "מצד אחד אי אפשר לוותר על כל פלסטין, אבל מצד שני זה די מובן שבשלב הנוכחי אין אפשרות שיהודים וערבים יחיו ביחד בארץ אחת". בשל כך מציע ג'בארין "להסתפק בשלב הראשון בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. אחר כך נוכל להאמין יותר אחד בשני ולחיות ביחד יהודים וערבים בפלסטין כולה, מהים ועד הנהר. זה החלום שלי".

איזו מדינה פלסטינית תקום בתנאים הקיימים?

נאסר טאפש, חברו של ג'בארין, פחות מפויס ממנו. טאפש, בן 20, לומד גם הוא בפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת אל-קודס, והוא סיים לפני כחודש את השנה הראשונה שלו באוניברסיטה. יליד חברון, שלדבריו לא נכנס לירושלים כבר שמונה שנים, ושהחלום שלו הוא להיכנס ולהתפלל במסגד אל-אקצה בעיר העתיקה.

טאפש מתחיל בביקורת על מה שהתרחש בעזה אבל עובר מהר לישראל. "מה שקרה ברצועת עזה היא מהפיכה נגד החוק הפלסטיני, אין בזה ספק, ומדובר בדבר חמור מאוד. בצעד לאחור עבור העם הפלסטיני". אך עם זאת, לדבריו, "לישראל יש גם חלק במה שקורה, למעשה לישראל יש חלק בכל מה שקורה בשטחים הפלסטינים בגלל הכיבוש". כדוגמה נותן טאפש את ההתנתקות מעזה. "זו לא עזיבה", הוא קובע, "אתם אולי יצאתם מעזה, אבל ברור לכולם שאתם עדיין שם".

לטאפש יש גם טענות כלפי החברה האזרחית בישראל. "אתם התל אביבים צריכים לצאת מהבועה בה אתם נמצאים", הוא כועס, "תבינו מה הממשלה שלכם עושה, תבררו מה הצעדים שלה גורמים לנו ותלחצו עליה להפסיק את זה". לדבריו, "מה שהתקשורת שלכם מעבירה לכם הוא לא מה שקורה במציאות. בואו לכאן ותראו בעצמכם מה זו חומה, מה זה מחסום ולמה הם גורמים". "הרי ברור שהחומה הזו היא צעד גזעני", הוא זועם, "אין לה שום אפקט ביטחוני כי מי שרוצה לעשות פיגוע ימצא דרך אחרת. בינתיים היא רק מביאה לעוד כעס ולתסכול".

הפתרונות של טאפש למצוקות הפוליטיות של הישראלים והפלסטינים כוללים גם הם ביקורת לא מרומזת. "אין סיכוי שתקום מדינה פלסטינית בתנאים הנוכחיים. זה באמת נשמע לכם הגיוני שתקום מדינה רק עם הגדה המערבית ועם רצועת עזה בלי שום רצף טריטוריאלי ביניהם? באמת אתם מתארים לעצמכם שתקום מדינה פלסטינית עם מאות התנחלויות יהודיות ומעל לרבע מיליון מתנחלים?". לדבריו, "אני לא מאמין שזה יקרה. אני מבין שהמציאות הגיאוגרפית הזו הוא בלתי הפיכה ולכן אני מציע ליהודים להבין את זה גם. שרק פתרון אחד, הקמת מדינה אחת שתכלול את ישראל ופלסטין, היא פתרון הוגן לשני העמים".

"שמרצים ישראלים יבואו ללמד כאן"

ד"ר ווליד עיאד מלמד באוניברסיטת אל-קודס לתואר ראשון ולתואר שני בפקולטה לניהול. עיאד, שלמד לדוקטורט באוניברסיטת קליפורניה, מלמד גם קורס ב"חשיבה לוגית" ונחשב למרצה אהוד באוניברסיטה. מבטו מחוייך וסיגריה נעוצה בפיו כשהוא מקבל את פנינו. "הרבה זמן כבר לא היו כאן אורחים מישראל", הוא אומר.

ד"ר עיאד רוצה להתייחס קודם כל לנושאים לימודיים. "הסטודנט הפלסטיני הוא מאוד מרוכז ויסודי", הוא קובע, "בגלל שעבורו לימודים אקדמיים הם לא דבר מובן מאליו". עיאד מספר שיש לו סטודנטים שמספרים לו על מצוקות שונות שלהם בחיים. "הם כואבים את איבוד האדמות של המשפחות שלהם ואת הסבל היומיומי", אומר עיאד, "ולכן עבורם לימודים באוניברסיטה היא תקווה, היא דרך להשיב לעצמם את כבודם בדרך אחרת".

חוץ מההבדל הזה לא מוצא עיאד הרבה הבדלים נוספים. "סטודנט הוא סטודנט", הוא אומר, "גם הסטודנטים שלנו עייפים כשהם מגיעים לאוניברסיטה, גם הם בגילאים של משובת הנעורים, גם הם סקרנים ורוצים ללמוד ולהצליח". עם זאת, בעיה עיקרית שמזהה עיאד היא בתחום האנגלית. "כאן מדובר בבעיה של ממש", הוא אומר, "מתוך כיתה של 40 סטודנטים אני מעריך שיש אולי שניים, ואני נדיב, שמדברים אנגלית ברמה של שיחה". לדבריו, "זה מחייב אותי להסתמך על חומרים אקדמיים שכתובים בערבית, וזה מאוד לא טוב".

בהתייחסו לסכסוך עם ישראל מבקש עיאד להשתמש באקדמיה כבגשר. לדבריו, "הלוואי שהיה שיתוף פעולה אקדמי בין אוניברסיטאות ישראליות לפלסטיניות. הרי אנחנו מלמדים את הפוליטיקה של ישראל ואת ההיסטוריה של ישראל מנקודת מבט ערבית. ואתם מלמדים את ההיסטוריה של פלסטין ואת הפוליטיקה הפלסטינית מנקודת מבט ישראלית. מה שיוצא מזה הם שני עמים הנמצאים גב אל גב אחד לשני המלמדים שתי היסטוריות הפוכות בלי אף גשר או קשר ביניהם". עיאד מאמין ש"דווקא פרופסור ישראלי צריך ללמד כאן ודווקא פרופסור פלסטיני צריך ללמד באוניברסיטה של תל אביב, כי זה יכול להיות הגשר". הוא אפילו מגדיל ואומר שהוא "מזמין לכאן פרופסורים ישראלים, אהלן וסהלן, לכל מי שירצה לבוא".

לגבי העתיד של הישראלים והפלסטינים אומר עיאד, כי "יש לי חלום, אבל אני לא בטוח שהוא יתגשם". לדבריו, "אנחנו צריכים להקים מדינה אחת, על כל השטח של ישראל ופלסטין, מדינה בה יחיו שלוש דתות ושני לאומים, מדינה בה תהיה חוקה שתגן על זכויות כל המיעוטים הקיימים בה, ככה שלא יהיה לאף אחד סיבה לדאגה". עיאד גם חולם "שחומת ההפרדה שהוקמה על שטח הגדה המערבית תיפול". "הלוואי שהיא תישבר ושיקחו את השברים שלה ויבנו איזה אי מול חופי חיפה או עכו", הוא מחייך.

סייע בהכנת הכתבה: עבד אל-מג'יד עריקאת. צילומים: רותם דרוב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully