ברוכים הבאים למוזיאון אבו-ג'יהאד

הסכסוך הישראלי-פלסטיני נראה אחרת בכל פעם שמשנים את נקודת המבט. לוחמי צה"ל המבצעים החלטה של הדרג המדיני ופועלים בגדה המערבית נראים בעיניים ישראליות כמגיני ישראל וכמבצעים פעולה לגיטימית. הפלסטינים רואים את אותן הפעולות כ"לא חוקיות", כ"טרור מטעם מדינה" וכ"פגיעה בריבונות הפלסטינית". כשפלסטיני חמוש פותח באש על חיילי צה"ל המבצעים מעצרים ברצועת עזה הוא יתואר בתקשורת הישראלית "כמחבל שירה לעבר החיילים". העיתונות הפלסטינית תתאר אותו כ"לוחם פלסטיני המתנגד לכיבוש הישראלי".

הדילמה הזו באה לכדי ביטוי גם בסיור ב"מוזיאון האסיר הפלסטיני על שם השהיד אבו-ג'יהאד" באבו-דיס. בסך הכל 10 דקות ממעלה אדומים, אבל בכל זאת - מי שבטרמינולוגיה הישראלית נקראים לרוב מחבלים, מפגעים, רוצחים או פושעים הופכים שם מנקודת מבט פלסטינית ל"לוחמי חופש, ששילמו במיטב שנותיהם למען האינטרס הפלסטיני". הכל, כך נראה, בעיני המתבונן.

המוזיאון הפלסטיני הוקם בשנת 1990 ומקום מושבו הראשון היה ברמאללה. לפני כשלושה חודשים הוא נפתח חגיגית לציבור, בקמפוס אוניברסיטת אל-קודס באבו-דיס. הבניין המרשים מאכלס שלוש קומות של היסטורית האסירים הפלסטינים המקיפה ביותר הקיימת בעולם. מלבד ספריה עצומה קיימים במקום עשרות אלפי מסמכים, שירים, מכתבים, ציורים ותיעודים של מאות אלפי הפלסטינים שאכלסו את בתי הכלא בארץ ישראל. המוזיאון, חשוב לציין, מסקר לא רק את תקופת מדינת ישראל, אלא את כל האסירים הפלסטינים שישבו בבתי הכלא ב'פלסטינה' מאז פרסומה של הכרזת בלפור בשנת 1917.

הסיור בקומות השונות של המוזיאון נותן תחושה של כלא בפני עצמו. בין החדרים השונים מפרידים סורגים מברזל, וחלק מהפינות מוחשכות. המוזיאון בנוי מאגפים, כשבכל אחד מהם מושם דגש על פן אחר של האסירים הפלסטינים, ועל סוג אחר של אמנות. כך, לדוגמה, יש בכניסה למוזיאון תערוכת צילומים של מעצרים שמבצעים חיילי צה"ל בפלסטינים.

במקום אחר במוזיאון ניבטות בשחור-לבן על קיר שחור תמונותיהם של כל האסירים הפלסטינים שמתו במהלך שהותם בכלא. באגף אחר של הכלא-מוזיאון ניתן לראות מכתבים שכתבו אסירים ליקיריהם, ציורים שציירו בכלא ואף עבודות אמנות שעשו באמצעים הפשוטים ביותר – כד מקליפות של פיסטוקים ודגם של מסגד אל-אקצה מקופסאות גפרורים.

בחלל גדול בקומה הראשונה מוצב אחד מהמיצגים המרשימים במקום: שישה עמודי בטון מוצבים במרכז החדר, אולי סמל לעוצמה של האסיר הפלסטיני בחברה הפלסטינית. מעליו כתובת המתורגמת לשבע שפות, גם לעברית: "אנשק את ריצפת הצינוק שלי, כי חלק מאדמת מולדתי היא".

באגף הפוליטי של המוזיאון מושם דגש על החשיבות הפוליטית שיש לאסירים הפלסטינים. "מסמך האסירים" זוכה שם למקום נכבד, כדוגמה לפעילות של האסירים הפלסטינים לאחדות השורות הפלסטיניות ולחתירה להסכם שלום עם ישראל. אולי בכך ניתן להבין משהו על המטרה ששם לעצמו המוזיאון. מצד אחד, הכרה בחשיבותם החברתית-תרבותית-פוליטית של האסירים בחברה הפלסטינית, אבל מצד שני גם קריאה של האסירים לסלוח, להגיע להסכם של שלום, להפסיק את האלימות משני הצדדים.

מנהל המוזיאון פהד אבו אל-חאג' מתרגש מאוד מהנוכחות הישראלית במקום. "הלוואי שעוד ישראלים יגיעו לכאן", הוא אומר, "הם מאוד מוזמנים". לדבריו, "אני יודע מה הישראלים חושבים על האסירים הפלסטינים ולכן חשוב לי שהם יבואו לכאן. שיראו שמהצד שלנו לא מדובר בטרוריסטים, אלא בבני אדם שסבלו למען העם שלהם". לדבריו, "יש לאסירים גם תפקיד חשוב בחברה שלנו ובחתירה לשלום, כי אולי 90% מהם אולי אפילו 95%, אחרי שמשתחררים מנסים לשכנע את הציבור הפלסטיני בצורך לשלום".

אבו אל-חאג', שבעצמו ישב עשר שנים בכלא הישראלי, אומר שהכלא שינה גם אותו. "אחרי עשר שנים של ישיבה בכלא, הבן אדם מגיע למסקנות. אחת מהן היא שאלוהים שם אותנו פה ביחד בחלקת האדמה הזו שקוראים לה ישראל, או שקוראים לה פלסטין. מה שנותר לנו לעשות זה ללמוד לחיות אחד עם השני".

לדברי אבו אל-חאג' "המטרה של המוזיאון היא ברורה מאוד. המוזיאון מביא לציבור את נוכחותה של תרבות פוליטית שלומנית. דרך האמנות המוצגת כאן אנו מחדירים לנוער שלנו ערכים רבים הנוגעים לקשר שלהם לארץ הזו, אבל יחד עם זה אנו גם מלמדים אותם על חשיבות הסליחה ועל הפיוס". לדבריו, "זוהי גם הסיבה שאנו שמים דגש על מסמך האסירים שקורא למשא ומתן עם ישראל".

בסיום הראיון חוזר אבו אל-חאג' שוב על הזמנת ישראלים למקום. "הלוואי שהאחים הישראלים שלנו יבואו לכאן", הוא אומר בלי להתבלבל, "שיראו את הצד האנושי של האסיר הפלסטיני, שינסו להבין גם אותו. המטרה שלנו זה לא לחנך את הנוער שיהיו אסירים, אלא שיקשיבו לאסירים וילמדו מהם על חשיבות החופש והשלום".