התקפת סיגריות

בשנים האחרונות גוברת המודעות הציבורית לנזקי העישון. יש שיטענו, ובמידה לא מועטה של צדק, שכל אדם חופשי לעשות בגופו ובבריאותו ככל העולה על רוחו. אלא מאי? באותה מידה זוהי גם זכותם המובנת של המעשנים הפאסיווים לבחור אם לעשן או לא. חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים ותקנותיו נועדו לעשות מעט סדר באי-הסדר, אך הרשויות השונות מגלות אזלת יד של ממש בהתמודדות עם התופעה.

חוק הגבלת העישון אוסר על עישון במסעדה ומחייב את בעל המקום להתקין שילוט המזהיר מפני עישון. אלא שאין די בכך. כדי להתמודד עם התופעה ראוי היה להפריט את האכיפה ולקבוע בחוק פיצוי קבוע ללא הוכחת נזק שיאפשר פעולה משפטית עצמאית מצד הניזוקים מהפרת החוק.

והנה, לעזרת המחוקק שכשל נחלץ בית המשפט העליון בעצמו, כאשר קבע כי בכדי לאפשר עישון יש ליצור הפרדה בשטח המסעדה וכי שטח העישון לא יכול לעלות על רבע משטח המסעדה. בית המשפט ציין גם כי אזלת ידן של הרשויות באכיפת החוק מצדיקה אכיפה אזרחית, שבה האזרח המבקש לשמור את בריאותו יוכל לעשות מעשה.

נכון אמנם, שאין מקום להנחיות גורפות של בית המשפט באשר לגובה הפיצויים במקרה של הפרת חוק הגבלת העישון, וזאת בשל היעדר קביעה בחוק בדבר סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק. כמו כן קשה להוכיח נזק ספציפי מעישון, ואפשר רק לשער אותו על דרך "הסתברות מצטברת". לפיכך קבע בית המשפט כי משהופרה חובה חקוקה יש מקום לתת לנזק ביטוי, ולו סמלי, לשם הרתעת הרבים. במקרה האמור חייב בית המשפט את בעל המסעדה לפצות את התובעת ב-1,000 שקל.

מצב שבו אדם כופה את העישון, גם אם באופן פאסיווי, על אדם אחר, הוא עניין חמור. ראוי בהקשר זה שהמחוקק ובתי המשפט יתנו דעתם גם ללשון חוק העונשין המגדיר את המונח תקיפה: "המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית, הרי זו תקיפה; ולעניין זה, הפעלת כוח, לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גאז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות".

ככל שתתפתח הפסיקה מתוקף החוק כך יוחמרו הסנקציות על מפירי החוק. מי יודע, אולי כבר קרוב היום שבו נזכה לנהל את חיינו בלא חשש למצוא את עצמנו מעשנים שלא מרצוננו.

הכותב הוא שותף במשרד עו"ד ריטרסקי, א. רון ושות', תומר ריטרסקי