הפסיכולוג פרופסור קרלו שטרנגר ("הארץ" ו"וואלה", 12.08.07) ניסה לגלות "הבנה" למצוקת הימין הדתי, שלדבריו "חי בתנ"ך". הטענות המועלות במאמרו מתאפיינות בהתנשאות, בניתוח שגוי ומעוות של המציאות הישראלית, ובשימוש בילקוט הכזבים השולט בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל מאז 1993. המושגים בהם השתמש נראים כלקוחים מ- 1984, ספרו המפורסם של ג'ורג' אורוול, שם התחלפו האמת והשקר, ושטיפת המוח היתה כלי מרכזי בידיו של שלטון מסוכן.
שטרנגר סובל ככל הנראה מעיוורון צבעים. כתוצאה מכך הוא מחלק את אזרחי ישראל באופן גס לשתי קבוצות בלבד, לבן ושחור: האחת להלן "הנאורים" בעיני עצמם "חיה בהתאם למסורת הליברלית-המודרנית. את תפישת עולמה מנחים מושגים כמו זכויות אדם אוניוורסליות ושלטון החוק. היא רואה בחיי אדם, לא במדינה או באדמה, ערך אוניוורסלי". השנייה להלן, הימין הדתי זו "שעולמה נשלט על-ידי ערכים מקודשים המבוססים על כתבים עתיקים".
שטרנגר, בעיוורונו, שוכח ומשכיח כמובן שהמסורת הליברלית-המודרנית ממנה הוא מתבשם מתבססת בעיקרה על אותם כתבים עתיקים, התנ"ך. שטרנגר, בעיוורונו, מתעלם מציבור ימני עצום להלן החילונים הכתומים החי בהתאם למסורת הליברלית-המודרנית, אך אינו מתכחש לשורשי התרבות היהודית שאומצה וזכתה להכרה ולחיקויים בידי העולם המערבי הנאור וה"נאור". שטרנגר, בעיוורונו, חושב רק על הציבור הציוני-הדתי כאשר הוא טוען כי ישראלים רבים חשים שסלע קיומם בסכנה. רק מי שאינו מבחין בשקריותו של "תהליך השלום", זה שהוביל באופן בלתי נמנע לאובדן חייהם של כ-1500 יהודים ועוד אלפי ערבים, אינו קולט שגם מאות אלפים לפחות של חילונים כתומים רואים חשש קיומי בהמשך ההידרדרות במדרון השמאלני. שטרנגר, בגישתו הלקוחה מ-1984, מדבר גבוהה גבוהה על חיי אדם כערך אוניוורסלי, ומתעלם מאובדן עצום של חיי אדם כתוצאה מ"תהליך השלום" האורווליאני.
שטרנגר, באופן בלתי מפתיע, חוזר על שקר ה"כיבוש" וזוקף לחובתו את "הרס חוט השדרה המוסרי של החברה הישראלית". כמובן שאין הוא מבחין באוטו-אנטישמיות של "הנאורים" בעיני עצמם (אלה שזכויות האזרח קיימות בעיניהם, אלא אם כן מדובר ביהודים), שחוסר מוסריותם הביא לגירוש הכוחני של יהודים מבתיהם בארצם בגלל יהדותם. אפילו באירן אין אזורים שהם יודנריין. ב"מזרח התיכון החדש" שייכון חלילה על-פי "חזון 2 המדינות" צפויים להיות אזורים כאלה. ולזה ייקרא מוסר ושלום, במונחי 1984.
שטרנגר, בהתנשאותו, מציע "ליזום דיאלוג אנושי, מתוך חמלה, עם הימין הדתי" ובחוסר פשרנותו (כלפי יהודים כמובן, לא כלפי ערבים) מכתיב מראש את תוצאות הדיאלוג: "יש להבהיר חד-משמעית כי דיאלוג זה אינו יכול להסתיים בפשרה". אפילו החמלה שלו היא כוחנית.
חלוקת הציבור הישראלי ל"נאורים" ולמי שאינם כאלה היא תוצאה של שטיפת מוח ממושכת שנעשתה ונעשית לציבור הישראלי בעזרת תקשורת חד-צדדית, מתקרנפת ומתגייסת ללא כל דיון אמיתי, למען אוסלו, למען ז'נבה, למען גדר "הביטחון", למען גירוש יהודים מבתיהם, למען האתרוג הקודם והאתרוג הנוכחי ולמען התעלמות מפרשיות השחיתות שלהם, ובלבד שאלה יילכו בתלם האורווליאני.
זה הזמן להקים את מפלגת החילונים הכתומים, שתיתן בית פוליטי ומענה אלקטורלי למאות אלפי ישראלים שהתקשורת והשטרנגרים מעלימים את קיומם ומתעלמים ממנו. זה הזמן לתת כתובת לרבים שמתקשים להצביע לליכוד או לאיחוד הלאומי-מפד"ל. זה הזמן להראות שמי שמדבר בשפה ציונית אמיתית יכול למצוא נתיבים למוחו וללבו של רוב הציבור היהודי, חילוניים ודתיים, שקצה נפשו במסכת השקרים והסכנות של 14 השנים האחרונות. הציבור הישראלי בוחל בשקרים "הנאורים" ומעדיף שיאמרו לו את האמת הקשה והכואבת, גם אם בעתיד הנראה לעין מדובר בדם, יזע ודמעות. הציבור הישראלי אינו זקוק למשטרת המחשבות של ה"שלום", אלא לאמת ולתקווה.
ד"ר רון בריימן שימש כיו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005
הוא חי ב 1984
רון בריימן
14.8.2007 / 8:29