התקציב: תותחים במקום ספרים

הממשלה מתכנסת הבוקר כדי להחליט על תקציב המדינה לשנת הקרובה. לכאורה פועלת הממשלה תחת המגבלה שמטיל התיקון משנת 2004 לחוק להפחתת הגירעון, לפיו, משנת 2005 ועד לשנת 2010 יגדל תקציב ההוצאות של הממשלה בלא יותר מאחוז בודד לשנה .

ההחלטה של גידול התקציב באחוז בודד לשנה מהווה למעשה קיצוץ בתקציב במשך עשור שלם. זאת, כי האוכלוסייה גדלה, מדי שנה, בקצב כפול מהגדלת התקציב. לכן, מדובר על קצת יותר כסף עבור מספר רב יותר של אזרחים. אך, על פי נתונים שמסר בסוף השבוע מרכז אדוה, הממשלה מעולם לא עמדה במגבלה שנטלה על עצמה. ב 2005- הוגדל תקציב ההוצאות באחוז נוסף, כדי לממן את ההתנתקות. כעבור שנה עם הקמת ממשלת אולמרט-פרץ, הוחלט לתקן שוב את חוק הפחתת הגירעון ולהעמיד את מגבלת גידול ההוצאה הממשלתית על 1.7% במקום על אחוז.

גם השנה נרשמה חריגה מן המגבלה החדשה של 1.7%ותקציב ההוצאות הוגדל ב 1.6% נוספים כדי לממן תוספת לתקציב הביטחון ופיצוי ליישובי הצפון. זאת, בעקבות מלחמת לבנון
השנייה. עוד תוספת, בשיעור של 0.5% , ניתנה למימון מתמשך של ההתנתקות. בסיכומו של דבר, הגידול הכולל בתקציב ההוצאות ב 2007 עמד על 3.8%. על פי תחזיות האוצר, גם בשנה הקרובה לא תעמוד הממשלה במגבלת ה 1.7%. אשתקד, לאחר מלחמת לבנון, נקבע כי בשנת 2008 תוכל הממשלה להגדיל שוב את תקציב ההוצאות בשיעור של אחוז נוסף מעבר למגבלה של 1.7% , כדי לממן את מלחמת לבנון השנייה .

לכאורה, הכל טוב. היתכן שראשי המדינה והפקידים הבכירים הגיעו למסקנה שגידול התקציב באחוז בודד אינו עומד בציפיות האזרחים או בצרכיהם, ולכן, כפי שמקובל בישראל זהו תקציב של "ישראבלוף"? במילים אחרות: הכנסת מחליטה מה שהיא מחליטה, אבל את המציאות התקציבית מכתיבים ראשי האוצר - השר והפקידים הבכירים. אבל השמחה היא מוקדמת. כי המשותף לכל החריגות הללו הוא, שיש להן יעד אחד תקציב הביטחון.

מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 תקציב הביטחון נהנה ממעמד על-תקציבי, המאפשר להתעלם ממגבלת הקיימות. ראש הממשלה שרון, למשל, הוסיף במשך שלוש שנות האינתיפאדה הראשונות מיליארדי שקלים לתקציב הביטחון, מיליארדים שלא באו לידי ביטוי בשום תקציב שאושר על ידי הכנסת. הקריאות ליציבות פיסקאלית, להקטנת הגירעון, לשמירת מסגרת התקציב ולצמצום החוב מועלות בדרך כלל רק כאשר הסוגיות החברתיות מועלות לדיון. מצב עניינים זה מוביל לכך שבכל הנוגע ליוזמה בתחומי החברה, המדיניות הנקוטה מאופיינת, במקרה הטוב, בקיפאון ובדריכה במקום ובמקרה הרע – בשחיקה ונסיגה. כך, בעוד שוועדת ברודט פתחה פתח להרחבת הוצאות הביטחון, המלצות ועדת שוחט מובילות לקיפאון במערכת ההשכלה הגבוהה לפחות עד שנת 2013 קיפאון במספר הסטודנטים, קיפאון במספר המוסדות וקיפאון בנגישות להשכלה גבוהה.

לפיכך, ההחלטה שתקבל הממשלה הבוקר תשפיע על החיים כאן לא רק בשנה הקרובה. אימוץ המלצות ועדת ברודט יחייב הגדלה של תקציב הביטחון במשך מספר שנים, ובכל אותה תקופה תתקשה הממשלה להקצות משאבים לפיתוח חברתי.

השאלה האמורה לעמוד במרכז דיוני הממשלה הבוקר, בסוגית התקציב לשנה הקרובה, היא הדרך הטובה ביותר להבטיח את חוסנה של החברה הישראלית לעתיד לבוא. על פי מרכז אדוה, תוספת של מיליארד שקלים לביטחון ולכיבוש תיבלע בים הגדול של תקציב הביטחון. לעומת זאת, תוספת של מיליארד שקלים לתקציב ההשכלה מהווה גידול של כ- 20 אחוז לכספים המיועדים לאוניברסיטאות. הברירה היא פשוטה: תותחים או ספרים. אין לנו ספק במה הממשלה תבחר. אם לשפוט על פי עמדותיו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט ושר הביטחון ומנהיג מפלגת העבודה אהוד ברק: הממשלה תבחר שוב בתותחים.

ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית