אחרי כמה חודשים של שקט יחסי, [[חברון]] חזרה השבוע לכותרות. פינוי הדירות בשוק הסיטונאי וגילויי הסרבנות של חיילי חטיבת כפיר העלו לפני השטח את מארג החיים העדין בעיר האבות, סוג של חבית נפץ שקשה מאוד לנטרל.
תחילת הפרשה בחלקת "אל מצרי", שנקנתה לפני 200 שנה על ידי היהודים בעיר, ומאז עברה בין ידיים יהודית לערביות וחוזר חלילה, ובשטחה הוקם ברבות הימים השוק הסיטונאי. בשנת 1994, לאחר הטבח ב[[מערת המכפלה]], נסגר השוק מטעמי ביטחון. שבע שנים מאוחר יותר פלשו למתחם תשע המשפחות היהודיות כצעד מחאה בעקבות רצח התינוקת שלהבת פס. הן הפכו את החנויות לדירות מגורים, והתגוררו שם.
לפני שנה וחצי הגיע ועד היישוב היהודי בעיר להסכם עם מפקד אוגדת איו"ש דאז תא"ל יאיר גולן, ובעקבותיו פינו המשפחות את המקום. על פי ההסכם, המשפחות היו אמורות לשוב למקום תוך זמן קצר בחסות החוק, לאחר שהמדינה תשכיר להם את המבנה. אלא שאז התערב היועץ המשפטי לממשלה [[מני מזוז]], וביטל את ההסכם בטענה שהוא נעשה בניגוד להנחיות הדרג המדיני.
12 חיילים סירבו להשתתף בפינוי
המשפחות חשו מרומות, ולפני תשעה חודשים החליטו לשוב למתחם השוק. הן פעלו בערכאות משפטיות כדי למנוע פינוי אפשרי, והצליחו עד שלפני שבוע פג תוקפו של הצו המשפטי שמנע פינוי. ההחלטה היתה נתונה בידיו של שר הביטחון אהוד ברק, שהורה לצה"ל לפעול לפינוי המשפחות מהשוק.
במהלך ההכנות למבצע צצה בעיה חדשה, כש-12 חיילים בחטיבת כפיר, שהיו אמורים לסייע לכוחות המפנים, הודיעו שיסרבו פקודה. כמה מהם אף קיבלו גיבוי מלא מהוריהם, שהגיעו למחנה בו הם משרתים עם שלטי תמיכה. צה"ל לא התרשם, והם נידונו לתקופות מאסר שבין 14 ל-28 ימים.
ביום שלישי לפנות בוקר יצאו כוחות משמר הגבול והמשטרה לפנות את המשפחות מהשוק. זה לא עבר בקלות עשרות פעילים התבצרו במתחם, השליכו חפצים, והתנגדו באופן פסיבי. אחרי כמה שעות הסתיים המבצע, וצה"ל דאג להרוס חלק מהקירות במקום כדי למנוע את כניסתן של המשפחות. ביישוב היהודי הבטיחו אנחנו עוד נחזור.