אין לאן לברוח

שאלו אותי היכן נמצא מפלט מהקיץ החורך שלנו. נמל התעופה פועל כסדרו, כדור הארץ מחולק לאזורי אקלים שונים, אחדים מהם לא הופכים אותך לאוד עשן אחרי שלושה צעדים ברחוב. יש צפון לעולם הזה, לעזאזל, קח אותנו לשם. אתה הרי כתב חוץ.

האמת, רציתי לעזור. אז עשיתי מעין תרגיל מנטלי, משולב בחיפוש באינטרנט ובשיחות עם כמה יודעי דבר שיצאו מהמזגן. מה אני אגיד לכם, התחושה היא כמו להיות במשחק פליפרים ענק. מיד תבינו למה.

נתחיל במקבץ הסטנדרטי למאותגרי משכורת: אסיה הקטנה והבלקן. אוח, טרמה וקשקבל טורקי, יוגורט סמיך ומשופמים חייכניים/יות, לשכשך קצת, לטפס קצת ברחובות אבן. כן? לא. אלא אם כן ב"הכל כלול" שלכם כלולה גם בועה אקולוגית שתרד איתכם מהמטוס ותעטוף אתכם כרחם ממוזג, אתם צפויים לגורל של החלק החיצוני של הדונר קבב. טורקיה רוצה להתקבל לאיחוד האירופי, אבל כרגע יש תביעה ייצוגית של כמה תיירים לשנות את שמה ל"טורקיה המשוונית". אין הבדל בין פנים החמאם לבין מה שבחוץ.

טראח, קיבל הכדור שגילגלנו לעבר טורקיה מכה מהפליפר, אבל רק מכה קטנה. הונגריה? 500 אנשים הפסיקו לתמיד לאכול ריגויאנצ'י השנה, בגלל החום. עוד מכה מהפליפר, הפעם לרומניה. רציתם צואיקה בקרפטים? תחשבו שהבעירו את המשקה האלכוהולי ושפכו על ראשכם. השמש עשתה מיטיטיי מיותר מ-30 רומנים אומללים בכמה גלי חום. וכך גם בקרואטיה ובבולגריה וביוון. כל הקיץ סבלו שם מ-40 עד 43 מעלות בצל.

אל תשאלו מה היעד הבא שלנו. איטליה. 100 נקודות ובונוס? תשכחו מזה. שריפות נרחבות באזורי החוף גרמו לפינוי מסיבי של נופשים באיטליה באמצעות ספינות. תוסיפו לכך את יוקר המחייה והרי לכם סיבה טובה מאוד לעוף משם צפונה במכת פליפר.

אפילו הנשיא החדש של צרפת ניקולא סרקוזי לא נשאר בארמון האליזה ונסע לניו המפשייר. כל צרפתי מיושב בדעתו שהפרוטה בכיסו נסע לווקאנס. נותרו להן פריס, ליון, הריוויירה ופרובאנס, מלכודות דבש לתיירים. אבל אילו תיירים? מאמריקה, מיפן, מי שאין לו בעיה להוציא 150 יורו ללילה על מלון. אז נכון שהשנה אין מכת חום נוראית כמו בשנתיים שעברו, אבל גם קריר לא יהיה לכם, במיוחד לאור העובדה שמזגנים בצרפת זה כמו אח עצים בנגב. בפריס עוד ניחא, אבל בעיירות המדיאבליות של פרובאנס לא יתקינו מזגן, כי זה מכער את הבתים. יש להם אידיאולוגיה.

טוב, אז אנגליה. בשעה טובה יש ראש ממשלה חדש, רציני, אז אם סלדתם מקלות הדעת של בלייר, עכשיו הזמן לראות בטלוויזיה המקומית כמה דיונים טובים בפרלמנט. עונת הכדורגל נפתחת, וומבלי חזר לתפקד, כל הבנים שלנו שם - בן סהר, בן חיים, בניון, למה לא? הכדור שלי מתפכח כשהוא נוחת בשלולית.

כל המדינה ביצה טובענית. לא היה דבר כזה באנגליה ב-60 שנה האחרונות. יש אומרים שמעולם. מאות אלפים נשארו בלי מים זורמים, והיו צריכים לשחות למכלי מים שהוצבו בדרכים הראשיות כדי להרוות את צימאונם. וגם אם הגשם הרציני שזימנה ההתחממות הגלובלית חלף, כעת צופים שבשארית הקיץ יהיה חם מאוד.

נשארה אמריקה. אבות אבותינו היו נכנסים לאמריקה דרך אליס איילנד, במעילי מסע מרופטים, שקית עם תפילין וטלית תחת הזרוע. אנחנו נכנסים לשם דרך J.F.K, ניוארק ולה גארדיה, עם פקטים של טבק מהדיוטי פרי. לאליס איילנד הגענו עם תקוות לעולם חדש, חופשי וסובלני. לשדות התעופה של ניו יורק חלקנו מגיעים עם תקווה לראות את דיוויד ברוזה בווילג' (לא אני) ולקבל שפריצים בניאגרה.

באליס איילנד בדקו לנו בציציות, כדי לראות שאנחנו לא מפגרים. באימיגריישן של היום בודקים לנו בנעליים, מכניסים אותנו לחדרים בהם משפריצים עלינו ספריי נגד פצצות, מחרימים בקבוקים ובשמים וכל זאת אחרי שירות נאמן של 60 שנה בתור נציגות ארה"ב במזרח התיכון. מי שהרחיק במקרה עד מינסוטה הקרה הסתכן בקריסת גשר קטלנית, שמסמלת קיץ אמריקאי מדכדך.

מרוב תסכול, הכדור שלי נורה מראש המכונה כל הדרך למאורה האפלולית בתחתית הפליפר. מפה אני יכול לחשוב על עוד כמה יעדים: הודו והסביבה - 1,100 הרוגים במונסונים. ביפן יש רעידות אדמה ודליפות מכורים גרעיניים. הקוטב הצפוני נכבש לאחרונה על ידי רוסיה, ופוטין כבר כועס עלינו כי אנחנו מחביאים כמה אוליגרכים. בנסיעות לחוץ לארץ, כמו בפליפרים, לפעמים הכי חכם לצאת מהמשחק.