אדולף היטלר האמין במוזיקה "גרמנית טהורה" ולא איפשר לנגנים יהודים ורוסים לנגן באולמות הקונצרטים של [[הרייך השלישי]]. אולם בחשאי הוא האזין למבצעים יהודים ורוסים, כך מתברר מגילוי של מאות מתקליטי הגרמופון שלו. התקליטים התגלו בעליית הגג של לב בסימנסקי, קצין מודיעין סובייטי לשעבר. בסימנסקי, שחקר קצינים נאצים, מת לאחרונה. התקליטים, יחד עם מסמך המסביר כיצד הגיעו לרשותו של בסימנסקי, הגיעו לידי המגזין הגרמני "דר שפיגל". בסימנסקי לא גילה את הדבר בחייו, מחשש שיאשימו אותו בביזה.
הגילוי המדהים ביותר הוא ביצוע של הכנר היהודי ומייסד הפילהרמונית הישראלית, [[ברוניסלב הוברמן]] לקונצ'רטו לכינור של [[צ'ייקובסקי]]. הוברמן ייסד את הפילהרמונית של פלסטינה ב-1936, ו[[היטלר]] היה מודע לכך. בין המבצעים האחרים באוסף האישי של היטלר גם תקליטים של הפסנתרן היהודי ארתור שנאבל, שאמו נרצחה על ידי הנאצים.
"היהודים לא תרמו למוזיקה דבר"
היטלר היה מעריץ של [[ריכארד ואגנר]] וראה בו התגלמות הטוהר בתרבות הגרמנית. את הרוסים הוא כינה "תת אדם" ולמרות זאת, האזין ל[[צ'ייקובסקי]], רחמנינוב ובורודין הרוסים, לצד בטהובן וברוקנר הגרמנים. בסימנסקי הופתע מנוכחותם של מבצעים יהודים ומוזיקאים רוסים בתקליטיה של הפיהרר. היטלר כתב בספרו, "[[מיין קאמפף]]" שאין אומנות יהודית, ושהיהודים לא תרמו דבר ל"מלכות האומנות" - הארכיטקטורה והמוזיקה.
לעומת זאת אומר ג'יימס קנוויי, מוזיקולוג מסטנפורד המתמחה בתקופה הנאצית, בחירת התקליטים לא לגמרי מפתיעה. סטרווינסקי הרוסי הושמע ברייך השלישי בגלל עמדותיו הימניות וברטוק הושמע בשל הידידות בין גרמניה להונגריה. לדברי קנוויי, המרכיב העקבי היחיד בתפיסת המוזיקה הנאצית היה האנטישמיות. על כן נוכחותם של מבצעים יהודים באוסף של היטלר מפתיע באמת.