ועדת וינוגרד פרסמה הבוקר את עדותו של אהוד ברק בפני הוועדה. ברק היה ראש הממשלה ושר הביטחון בשנים 1999-2001 והיה אחראי להחלטה לסגת מ[[רצועת הביטחון]] בדרום [[לבנון]].
בפתח עדותו הגן ברק על ההחלטה לצאת מרצועת הביטחון בלבנון על מנת לסיים את "מעגל הקסמים המרושע" בלבנון לאחר 18 שנות שהות בה. לדבריו, בתקופת כהונתו כראש ממשלה בשלו ההנהגה והציבור לקבל את ההחלטה ההכרחית. היציאה בוצעה במהירות על מנת למנוע ריבוי אבידות לכוחותינו. "האמנתי שכתוצאה מהיציאה (מלבנון) ייווצר בסיס לגיטימיות בינלאומי חדש לתגובה ישראלית, אם יפעלו נגדנו מהאזור שפינינו עד הגבול, וניתן יהיה להגיב חריף יותר כשנבחר בכך", הסביר ברק.
עוד התייחס ברק בעדותו לחטיפת שלושת חיילי צה"ל עדי אביטן, עומר סוועד ובני אברהם ב[[הר דב]], ולהלגת צה"ל על החטיפה. ברק אמר כי בזמנו לא הורה להגיב מיד על החטיפה משום שרצה קודם כל לוודא שהם בחיים. כמו כן, סבר אז שלא יהיה זה נכון לפתוח חזית שנייה בנוסף למלחמה בפלסטינים ולמתיחות הגבוהה שהיתה אז עם ערביי ישראל.
אולמרט היה חייב להגיב
ברק תיאר באריכות את הכנת השטח בדרום לבנון לפני הנסיגה ממנו. לדבריו, הוקמו לאורך הגבול ביצורים חדשים, גדר מערכת וסלילת כבישים, על מנת להקשות על [[חיזבאללה]] לפגוע בישראלים.
כשנשאל ברק על ישיבת הממשלה הראשונה במלחמה, הוא רמז שהיה מקום לדון ביתר הרחבה באלטרנטיבות למלחמה ובצעדים לטווח הרחוק. "בהחלט יכול להיות ששמיר או שרון או רבין, היה טופח על השולחן ואומר: אדוני הרמטכ"ל, תענה בבקשה לשאלות", אמר ברק, אך סירב להעביר ביקורת מפורשת על אולמרט.
יחד עם זאת, ברק הביע תמיכה בהחלטת ממשלת אולמרט לצאת למלחמה ביולי 2006. "גם לולא היציאה מלבנון חיזבאללה היה מוסיף להתעצם ולהשתכלל ולא הייתה נוצרת הלגיטימיות הבינלאומית למלחמה בחיזבאללה כפי שקרה בקיץ האחרון", אמר. הוא הוסיף כי לממשלת אולמרט לא היתה ברירה אלא להגיב תגובה חריפה על חטיפתם של שני החיילים.