ה"סנדיי טיימס" מדווח היום בכותרתו הראשית שקבוצה של 51 פועלים [[פיליפינים]] נחטפו על ידי קבלן אמריקאי כדי לבנות את שגרירות ארה"ב ב[[בגדד]]. הקבוצה חשבה, עד 10 דקות אחרי המראת מטוסה, שהיא מיועדת לבנות בתי מלון ב[[דובאי]]. את העדות בדבר המקרה מסר רורי מייברי לוועדה של הקונגרס, החוקרת מקרי שחיתות בבניית השגרירות בבגדד. מייברי סיפר שעלה למטוס בכוויית יחד עם הפיליפינים. כשהללו גילו שרימו אותם והם טסים לבגדד ולא לדובאי, כפי שחשבו, הם החלו להשתולל בפניקה. דייל חמוש כיוון אליהם נשק כדי להשתלט על המהומה.
המטוס של הפיליפינים יצא מכוויית בחודש מרץ 2006. מייברי, טכנאי רפואי ידע שהוא נוסע לבגדד. החברה שהעסיקה אותו "חברת הבנייה והמסחר הכווייתית הראשונה" הוציאה לפיליפינים שוברי טיסה מזויפים, שהיעד המופיע עליהם היה דובאי. "כשהקברניט הודיע שאנחנו בדרך לבגדד, פרצה מהומה. אנשים התחילו לצעוק. עד שמאבטח של החברה התחיל לנופף בתת מקלע, הם לא נרגעו. הם הבינו שאין להם ברירה", אמר מייברי. הפועלים החטופים, לדבריו, ציפו למשרות מכניסות בתנאים טובים באיחוד האמירויות. במקום זה, הם מצאו עצמם באתר בנייה, בתנאים עלובים, דחוסים בקרוואנים.
מרוויחים 300 דולר בחודש
ג'ון אוונס, ארכיטקט שעבד בבניית השגרירות תיאר את התנאים הקשים בהם נתונים הפועלים. לדבריו, המצב הוא "לא אנושי". הפועלים מאסיה משתכרים כ-300 דולר לחודש, תמורת עבודה של 12 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. הוא אישר את דבריו של מייברי ותיאר סצינה בשדה התעופה בה גילה שהכרטיס היחיד לבגדד הוא שלו. כשאמר זאת לאחד מעובדי החברה, הוא ביקש ממנו לא לגלות לאיש כי "אחרת הכווייתים לא יתנו לפועלים לצאת".
ועדות שונות שבדקו בעבר האשמות כאלה, הגיעו למסקנות סותרות. הווארד קונגרד, המפקח הכללי מטעם משרד החוץ של ארצות הברית אמר שלא גילה עדויות לסחר בבני אדם, אלא שחקירתו הייתה מוגבלת בהיקפה והקבלן קיבל הודעה של 3 חודשים מראש על הגעתו. חקירה של הפנטגון גילתה סוגים שונים של ניצול של חברות קבלניות, אפילו בהיקף נרחב. לדעת הנרי ווקסמן, יו"ר הוועדה מטעם הקונגרס החוקרת את הטענות, יש לכאורה ראיות "להפרת חוקים נגד סחר בבני אדם, מה ששולח את המסר הלא נכון לעירק ולעולם כולו ביחס לכבוד של ארצות הברית לזכויות אדם".