לפני כשלושה חודשים נזכר ראש הממשלה אהוד אולמרט כמה קשה מצבם של ניצולי השואה בארץ. בנאום שנשא בכנסת הוא הבטיח שתוך זמן קצר יתקבלו החלטות שיקלו עליהם מעט, לפחות במישור הכספי. השבוע התברר, שלהצהרות הגדולות על "חיים בכבוד" ו"עוול של 60 שנה" יש משמעות קטנה מאוד בחיי היומיום. 83 שקלים לחודש בשנת 2008, ליתר דיוק.
ב[[יום השואה]] האחרון נחשפו, ולא בפעם הראשונה, נתונים על מצבם הקשה של הניצולים. שר הרווחה הטרי [[יצחק הרצוג]] מיהר להקים ועדה שתפקידה לגבש המלצות בנוגע לתמיכה הכספית בהם. אלא שההגדרה "ניצול שואה" אינה ברורה מאליה, וגם היא נתונה לוויכוח.
לפי הצעתה של הוועדה, הגדרת ניצול שואה תכלול כל מי שהיה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה, בשטחי הכיבוש הגרמני או במדינות ששיתפו פעולה עם הנאצים. אם כך, מתגוררים בישראל 256 אלף ניצולים, כ-23% מהם חיים בעוני.
אי אפשר לתת קצבאות לכולם
אחרי דיונים ממושכים, גיבשה הוועדה תוכנית, שעלותה כ-1.2 מיליארד שקל, וכוללת סיוע של עד 1,040 שקלים לכ-170 אלף ניצולי שואה נזקקים. הוועדה החליטה להתמקד רק בניצולים שהכנסתם נמוכה, מפני שמתן קצבאות לכולם היה עולה למדינה חמישה מיליארד שקלים, הרבה מעבר ליכולתה של הקופה הציבורית.
אלא שהשבוע התברר, שגם התקציב שעליו המליצה הוועדה לא יגיע לידיהם של הניצולים. הממשלה החליטה להקציב בשנת 2008 כ-120 מיליון שקלים שיחולקו בין 120 אלף ניצולים. סכום שנשמע הגיוני, אך כשפורטים אותו לקצבה חודשית, נשאר כל ניצול עם 83 שקלים מדי חודש. בשנת 2009 יוקצו כ-240 מיליון שקלים, שיפור מסויים, שישאיר את הניצולים עם 166 שקלים לחודש לכל אחד.
הודעתו של אולמרט עוררה סערה ציבורית. ארגון הגג של ניצולי השואה, הכולל 42 ארגונים שונים, מחה על ההחלטה, ודרש לקבל את ההצעה המקורית של הוועדה שכינס הרצוג. אחרי פגישה בין שני הצדדים, ירדו מהפרק 83 השקלים שהסכימה הממשלה לתת. הצדדים הסכימו לנהל משא ומתן מזורז כדי למצוא פתרון הולם למצוקה. אם הפתרון הזה יאפשר לניצולים להזדקן בכבוד, ייתכן שהזעקה הציבורית הועילה.