"חולי הדיאליזה בעזה מתים מוות איטי"

למרות המאמצים ההומניטריים של ארגונים בינלאומיים למנוע את קריסתה של מערכת הבריאות הפלסטינית ושל מערכות אזרחיות נוספות, נראה שהמשימה הזו הפכה לבלתי אפשרית. לדברי פרשנים פלסטינים המצור הכלכלי הנמשך על הרצועה, השתלטות חמאס עליה והמשך הסגר הימי, היבשתי והאווירי מונעים כניסתם של מוצרי מזון ותרופות, ולדברי רשת "אל-ערביה" המצב מביא לשרשרת של אסונות הומניטרים.

לפי הדיווח, אחד מהאסונות "החדשים" בעזה נוגע לחולי [[כליות]] פלסטינים ש"עומדים בפני מוות ודאי". המצב הקיצוני נגרם בשל מחסור בתרופות, במכשירי דיאליזה ובאמצעים להשתלת כליות. אי לכך הגישו חולי הכליות הפלסטינים בימים האחרונים בקשה דחופה ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, לראש הממשלה המודח איסמעיל הניה, למשרד הבריאות הפלסטיני ולבכירי בארגוני הסיוע הבינלאומיים, בה הם מציינים ש"התרופות שיכולות להציל את חיינו אינן קיימות ברצועה".

שר הבריאות הפלסטיני לשעבר באסם נעים סיפר ש"לפני כשנה ביצענו הזמנה של התרופות הללו, אך בשל הסגר על הרצועה הן מעולם לא הוכנסו. החולים למעשה קורסים בזה אחר זה וסובלים ממוות איטי. כל זה בשל עיכובים ודחיות מצד ישראל".

ד"ר עבדאללה אלכישאווי, מומחה למחלות כליות בבית החולים "שיפא" בעזה, סיפר לוואלה! חדשות שמספר בעיות קריטיות פוגעות בתפקוד המחלקה. "ראשית, אין אפשרות להשתיל כליות בעזה, ולכן נאלצים הפלסטינים לצאת להשתלה בחו"ל ולאחר מכן לשוב לרצועה". לדבריו, החודשים שאחרי ההשתלה הם קריטיים מפני שיש סכנה שהגוף ידחה את הכליה החדשה, ועל מנת למנוע זאת החולים מקבלים תרופות בשם Cyclospani ו- Cell Sept שמונעות את הדחייה. עם זאת, אומר אל-כישאווי, "התרופות האלו לא קיימות ברצועת עזה. הארונות שלנו ריקים מהן".

לדברי ד"ר אל-כישאווי, הבעיה השניה איתה נאלצים חולי הכליות להתמודד היא המחסור במכשירי דיאליזה ובתרופות שנועדו לטיפול במחלת אי ספיקת כליות. "יש לנו בבית החולים 22 מכונות, וזה לא מספיק", אומר אל-כישאווי. לדבריו, "היו לנו 32 מכונות אבל עשר התקלקלו בגלל שימוש מוגבר בהן, ואין לנו יכולת לתקן. כל חלקי החילוף נמצאים בישראל, והמצור לא מאפשר לנו להכניס אותם".

לדברי אל-כישאווי המצב החדש מחייב את הפלסטינים לקבל טיפולים מופחתים. "חולי כליות אמורים לקבל שלושה טיפולים בשבוע של ארבע שעות בכל פעם", הוא אמר, "ובמקום זאת הם מקבלים פעם אחת בלבד או מקסימום פעמיים בשבוע. הם מקבלים שש שעות טיפול שבועיות במקום 12. אי אפשר לייצב את את מצבם הבריאותי כך".