פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא חוגגים את ט"ו באב

      בעיני לודמילה אויגנבליק, פשרת פרידמן-עמאר לגבי נישואין ל"חסרי דת" נועדה להבהיר ל- 300 אלף עולים עד כמה הם לא רצויים כאן

      כאשר נדרש להסביר את הסכם הפשרה שלו עם הרב שלמה עמאר, טען שר המשפטים דניאל פרידמן בכלי התקשורת כי מדובר בפריצת דרך היסטורית בדיני האישות בישראל, אשר לא השתנו מאז ימי שלטונה של האימפריה העותומאנית על הארץ. אמנם, החוק הישראלי המסדיר את סוגיות הנישואין והגירושין, אשר נחקק ב-1953, מסתמך על צווים מתקופת השלטון העותומאני, אולם בטורקיה הופל שלטון הסולטאנים העותומאנים כבר ב-1922, ומזה שנים קיימת שם מערכת חקיקתית ואדמיניסטרטיבית המאפשרת לקיים נישואין אזרחיים בתחומי המדינה. בשנים האחרונות התירה תורכיה גם לאזרחי מדינות זרות להינשא בתחומיה, כנראה מתוך תקווה להגדיל את רווחיה מן התיירות הישראלית. ההסדר שמנסים להחיל פרידמן ועמאר אינו צפוי להקטין את זרם הזוגות הישראלים הנישאים באנטליה, ניקוסיה או פראג.

      מניתוח נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה כי בשנת 2002 רק 96 מתוך 2,446 זוגות של אזרחים ישראלים שנישאו בחו"ל (כ-4% בלבד!) היו זוגות בהם שני בני הזוג מסווגים כ"חסרי דת". "פריצת הדרך ההיסטורית" עליה מדבר פרידמן תהיה רלוונטית רק לשיעור זעיר זה. לעומת זאת, ההצעה של פרידמן ועמאר תגרום לנזק עצום וחסר תקנה למאמצים לשלב בחברה הישראלית את כל אותם 300 אלף העולים יוצאי ברה"מ לשעבר המוגדרים כ"חסרי דת", אשר אינם יכולים להינשא בארץ.

      רובם של העולים הללו הם צאצאים לאב או סב יהודי, אשר מאז ומתמיד ראו עצמם כבני העם היהודי. העובדה שההלכה האורתודוכסית אינה מכירה בהם כיהודים החלה להתברר להם במלוא חומרתה רק לאחר הגעתם לארץ. יהודי ברה"מ לשעבר, אשר היו רגילים לחיי קהילה חילוניים ולמסורת של הפרדת הדת מהמדינה, לא תיארו לעצמם כי דווקא בישראל חלק מהם לא ייחשבו כיהודים, וייתקלו במיני הגבלות משונות עקב המונופול האורתודוכסי על תחומי חיים רבים כל-כך בישראל. מרינה, סטודנטית ממרכז הארץ, אשר פנתה למשרדי "העמותה לזכויות המשפחות המעורבות" לאחר שנאלצה לנסוע לקפריסין כדי להתחתן עם בן-זוגה, סיפרה לנו כי "ברוסיה שליחי הסוכנות מתארים את ישראל כגן-עדן עלי אדמות. מעולם לא נאמר לי, ולא תיארתי לעצמי, שכיוון שאני יהודיה רק מצד אבי לא אחשב בישראל כיהודיה, ולא אוכל להינשא בארץ".

      ההצעה של פרידמן ועמאר מכוונת למעשה לבודד את 300 אלף העולים שאינם מוכרים כיהודים וליצור מהם מעין מיעוט חדש, שאינו יכול להשתלב ולהיטמע בחברה הישראלית. אך זהו אינו רק עניינם של העולים שאינם יהודים: על-פי סקר שערכה "העמותה לזכויות המשפחות המעורבות" בשנת 2002, מניעת זכותם של זוגות של יהודים ו"חסרי דת" להינשא בארצם מהווה את הסוגיה המרכזית והבוערת ביותר בעיניהם של כלל העולים מברה"מ לשעבר. עצם ההעלאה של הצעה מסוג זה על-ידי גורמים בכירים בממשלת ישראל מהווה צעד משפיל ומבזה בעיניהם של כלל ציבור העולים מברה"מ לשעבר. קבלתה של ההצעה לא תהיה פריצת דרך משום צורה, אלא נקודת משבר חמורה ביחסים שבין ציבור העולים לבין מדינתו החדשה והחברה הקולטת. מהמשבר הזה אף אחד לא ירוויח.

      ד"ר לודמילה אויגנבליק היא סוציולוגית ועומדת בראש "העמותה לזכויות המשפחות המעורבות"