המשנה לראש הממשלה חיים רמון אמר בעדותו בפני [[ועדת וינוגרד]], שהותרה לפרסום היום, כי הצביע בעד כניסה קרקעית ללבנון למרות שהתנגד למהלך על מנת לספק גיבוי פוליטי לראש הממשלה אהוד אולמרט. לדבריו, "חשבתי שזו תהיה פגיעה קשה בסמכותו וביכולתו להנהיג בעת מלחמה, אם יהיה אפילו מיעוט גדול בממשלה שמתנגד".
רמון אמר בעדותו גם כי הסיבה העיקרית ליציאה למלחמה היתה שיקום 'יכולת ההרתעה' של המדינה. "ההחלטה הזו, מעבר להיבט הצבאי הצר שלה, הייתה בעיני החלטה לגבי יכולת ההרתעה של מדינת ישראל. זה בכלל לא היה עניין של שלושת החטופים... שזה כשלעצמו דבר טרגי".
רמון הצדיק בעדותו את הפגיעה הישירה באוכלוסיה אזרחית בלבנון במהלך המלחמה. "אני חשבתי שככל שיהיה ברור לעם הלבנוני שהוא משלם מחיר בלתי נסבל עבור החיזבאללה, הוא לא ייתן ל[[חיזבאללה]] להיות הגורם המרכזי. אם המדינה לא אפקטיבית, אזרחיה - אני אומר זאת בדחילו ורחימו, אזרחי המדינה צריכים לשלם עבור בחירתם".
משרד החוץ נשאר בחוץ
מדבריו של רמון השתמע גם כי הגורם המשפיע ביותר על הליך קבלת ההחלטות בתחום המדיני-בטחוני הוא צה"ל. לדבריו, "אם יש מחלוקת צבא מועצה לביטחון לאומי, תמיד, כמעט תמיד אתה תלך עם הרמטכ"ל ולא עם המועצה לביטחון לאומי". יש לציין כי ועדת שחק ליישום מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד, הגיעה למסקנה כי יש לחזק את תפקידה של המועצה לביטחון לאומי.
משרד החוץ, לעומת זאת, אינו שותף משמעותי לתכנון המהלכים. משקלו של המשרד בדיונים בתקופת המלחמה, אמר רמון, היה "קטן". לדבריו, "אני חושב שמשרד החוץ, לצערי, איננו מקבל את התפקיד הראוי לו במערכת קבלת ההחלטות של מדינת ישראל" .