יום ללא "יום ללא"

תאונות השרשרת שארעה כבר ב-8 בבוקר הבהירה את זה בצורה חדה וחלקה: כל "יום ללא" הוא חסר תועלת בטווח הקצר, הארוך ואפילו הממש עכשווי. מפתיע שאנשים כמו יניב רחימי, יוזם "יום ללא תאונות", חיים במדינה כמו ישראל כבר כמה עשורים, ועדיין נותרה בהם מספיק נאיביות כדי לחשוב שאפשר לפתור כאן משהו ביוזמות מהסוג הזה, או בכל מיזם אחר שכותרתו "העלאת המודעות לבעיה".

לא הפסקנו לעשן ביום ללא עישון, את הסלולר לא השארנו בבית ביום ללא סלולר, וביום ללא קניות רכשנו גם רכשנו. המלחמה בתחלואי החברה, או במה שנתפסים בעינינו ככאלה, היא לא דיאטת כאסח - לא עושים צום מתאונות דרכים וסיגריות ליום אחד – זה מועד לכישלון. נהגים על הכביש, ממש כמו מעשנים, יודעים שתאונות דרכים וסיגריות גורמות לנזק וצריך להימנע מהן. לא מדובר על מחלה חדשה ומדבקת - לא צריך יום מיוחד "להעלאת המודעות", כי מודעות היא לא הבעיה כאן.

הבעיה היא שאנשים שנוהגים כמו בהמות, שנוהגים בחוסר תשומת לב, שעוברים באדום, שצופרים לפני שהרמזור מתחלף, שלא עוצרים בעצור – יודעים שהם עושים את זה, וממשיכים. באמת נראה למר רחימי וחבריו שיש איזשהו יום או סופשבוע שיגרום לאנשים האלה להתחיל להתנהג כמו בני אדם על הכביש? ברור שלא. לצערנו, במקרים כאלה, של גסות רוח שפושה בכבישים בכזו טבעיות, הדבר היחיד שיכול לשנות הרגלים הוא סיור בבית לוינשטיין במקרה הטוב או אובדן אישי כואב במקרה הרע.

אז במקום ליזום ימים, חגים ומועדים שלא מופיעים ולא יופיעו בלוח השנה, במקום לייצר זילות של מה שמפריע לנו עם לוגואים מיותרים, במקום תקציבים מבוזבזים על מסעות יח"צניים שלא יפחיתו את התאונות, במקום כל אלה, אולי כדאי להבין שאם היו לנו מטות קסם ושיקויים שהיו עוזרים לנו להיפטר מתאונות הדרכים - היינו כבר משתמשים בהם. לכן, ראוי שהזמן היקר והכסף ינותבו לסיוע אמיתי לאלה שנפגעו, אולי אפילו לאותה פצועה באורח אנוש שחייה השתנו הבוקר, בתאונת השרשרת שפתחה "יום ללא תאונות".