לשתות מהים של עזה?

"תוך חצי שעה אתה נוסע מהנקודה הכי דרומית של החוף בעזה ועד לנקודה הכי צפונית" אומר מוחמד עוואד לוואלה! חדשות. בערך כמו המרחק מתל אביב לנתניה, זהו חוף הים של הרשות הפלסטינית שעבור עוואד וחבריו הוא מפלט אמיתי מקשיי היומיום. עוואד, תושב עזה, הסכים יחד עם כמה מחבריו לספר לנו על הים של עזה. כל מה שרציתם לדעת על מה שמתרחש מחופי [[רפיח]] בדרום ועד [[א-סודאניה]] בצפון ולא העזתם לשאול.

"חופי הים בצפון ובדרום הם לא משהו" קובעת החבורה העזתית. בצפון באזור א-סודאניה ובדרום באזור רפיח יש הרבה לכלוך על החול והים עצמו די מזוהם מביוב שנשפך שם באזור". לדבריהם, "החופים הכי טובים נמצאים במרכז הרצועה, מחוף שייח' עיג'לין ועד חוף תל א-קטייף. שם המים יותר נקיים, וגם החופים מסודרים יותר".

אחד החופים היותר טובים עליו הם ממליצים הוא חוף "דוגית" שנושא עדיין את שם ההתנחלות שהייתה שם עד הפינוי מעזה בשלהי שנת 2005. "בדוגית הכי טוב", הם אומרים.

תיירים אין בעזה וגם חופי תיירות כבר לא בנמצא. לדבריהם בעבר היו שני חופים פרטיים פעילים בעזה, ששימשו כחופי תיירות לכל דבר – חוף "שליהאת" וחוף "אל-וואחה". "זה היה המקום היחיד שבנות היו יכולות להיכנס לים עם בגד ים ולא עם בגדים", הם אומרים, "הים כבר אין שום מקום כזה בעזה". לדבריהם, "חוף אל-וואחה נהרס ראשון, על ידי הצבא הישראלי לפני בערך שנה. היתה שם פעולה, ירו הרבה פגזים, וכל המתקנים שהיו בחוף הזה נהרסו. מאז היה בעזה רק חוף אחד פרטי – שליהאת".

מסתבר שגם ימיו של החוף הזה היו ספורים: לפני כחודש, עם השתלטות חמאס על רצועת עזה, הפכו אותו החמושים לאזור מחנה הקיץ של התנועה. מאז, בעזה אין יותר חופים פרטיים.

"תראה, אישה יכולה לבוא לים עם בגד ים, אבל זה ממש לא מומלץ", הם עונים לשאלת וואלה! חדשות. "יכולים ללעוג לה, לקלל אותה קללות מיניות, אולי אפילו להכות אותה". לדבריהם, "זה פשוט לא קורה אצלנו. החברה שלנו היא שונה מהחברה שלכם". לדבריהם, מהבחינה הזו חמאס לא שינה הרבה. "גם קודם נשים היו נכנסות עם מכנסי ג'ינס, ועליהן שמלה ארוכה. גם לפני עליית חמאס".

התנאים הפלסטינים על החוף הם טובים יותר או אולי טובים פחות מאלו שבישראל, תלוי מה אתם מעדיפים. "על חוף הים יש הרבה עצי דקל וביניהם פורשים יריעות ובונים מעין אוהל מאולתר", הם מספרים, "האוהל הזה מושכר למשפחה ליום במחיר של 50 עד 100 שקל ובעצם זוהי ההוצאה היחידה שאמורה להתבצע".

לדבריהם, "השכרת אוהל כוללת נרגילה ושתיה חמה וקרה שמגיעה מהמלצרים בחוף, הכל כלול במחיר ההשכרה". אבטיח, הם מבהירים, יש להביא מהבית. גם מוכר גלידה לא מסתובב על החוף עם ארגז מקלקר ולדבריהם, "גלידה קונים מהמלצר באוהל או מבתי הקפה על הטיילת".

עוד הבדל גדול בין חוף הים הפלסטיני לזה הישראלי הוא פעילות הברביקיו הענפה הקיימת בעזה. לדברי עוואד, במיוחד בסופי שבוע המשפחות העזתיות מגיעות לים עם צידניות עם בשר ומנגלים והחוף מתחיל להעלות עשן וריח צליה. "זה בטוח משהו טוב אחד שיש אצלנו ואין אצלכם" הם אומרים בחיוך ומיד מוסיפים - "וגם שקו החוף אצלנו לא מלא במלונות כמו אצלכם".

מוחמד אל-נדא הוא מציל בחוף הים של רפיח. בראיון לוואלה! חדשות הוא מספר ש"המצילים ברצועת עזה אמורים לקבל משכורות מהעיריה, אבל מאז התחילה עונת הרחצה, לפני חודשיים, הם עדיין לא קיבלו משכורות". משכורת המציל הפלסטינית קטנה בהרבה ממקבילו הישראלי ועומדת על כ-1,800 שקלים. לדבריו, "לא רק שאין מספיק מצילים, לא רק שאנו מתמודדים עם מחסור אדיר בציוד, לא רק שבכל שנה אנו מתמודדים עם מספר גבוה יחסית של טביעות (רק בחודש האחרון טבעו למוות בחופי עזה חמישה בני אדם – י"מ) אז גם משכורת אנחנו לא מקבלים".

ההשוואה למציל הישראלי מחייבת כמה בירורים ושוברת כמה סטיגמות. לפי אל-נדא, "גם אנחנו צועקים על אנשים לעבור יותר צפונה או דרומה, אבל אין לנו מערכת כריזה, היא התקלקלה לפני שנה". לדבריו, "מאז אנחנו נאלצים לצעוק ולנופף בידיים, ולהתעמת עם אנשים שפשוט מסרבים להקשיב".

גם תדמית המציל עם המשקפת המסתכל לעבר חבורת בנות נשברת כאן, כי לדברי אל-נדא "אם משכורות לא משלמים כאן, אז תהיה בטוח שלא קיבלנו גם משקפות". לדבריו, "אפילו חסקה אין לנו. בכל רצועת החוף של רפיח, שהיא בערך שלושה קילומטרים, אין אף חסקה. אם משהו קורה אנחנו צריכים להיכנס בעצמנו והדבר היחיד שיש לנו בסוכת המציל זה גלגל הצלה סטנדרטי בצבעי אדום-לבן".

בעיה נוספת שמציין אל-נדא היא הצפיפות האדירה על החוף. "תבין", הוא אומר, "אין הרבה מקומות בילוי בחינם שקיימים ברצועה. אז כל בן אדם שיש לו חופש, או כל בן אדם שהוא מובטל – הולך לים".

לדבריו, בעיה נוספת היא הלכלוך שנוצר על ידי בני אדם: "אני צריך לצעוק על אנשים שזורקים זבל בחוף, ולרדוף אחרי משפחות פלסטיניות עניות שמנקות את החמורים או את הסוסים שלהם בים. צריך להסביר להם שכאן זה לא אמבטיה – זה ים".

ואחרונות אחרונות חביבות – המדוזות. אל-נדא טוען שכרגע המצב "חפיף, לא נורא, הן עדיין לא הגיעו", אבל הוא גם לא ממש דואג. "אם מישהו יוצא מהמים ובוכה לי על זה שנעקץ על ידי מדוזה אני אומר לו שמגיע לו", אומר אל-נדא משועשע, "ומתרץ את הצריבה בכך שהם לא הקשיבו לי וזה עונש מאלוהים". לשאלת וואלה! חדשות אם יש לו בסוכה חומץ, ג'ל או איזשהו פטנט אחר להרגעת אזור הצריבה אל-נדא לא יכול להסתיר את צחוקו. "מה אתם חושבים שפתחתי פה בית מרקחת", הוא אומר, "אנחנו מצילים אמיתיים, בלי כל השטויות והעוואנטות".