מפטמים ובוכים

ב-25 ביוני פורסם ב-TheMarker מאמר של נתן גלעד עם הכותרת סוחטת הדמעות: "משרד החקלאות מעדיף אווזים על פני חקלאים". הכותב מלין על כך שהממשלה אסרה על פיטום אווזים בישראל, והותירה "עשרות משפחות ללא מקור פרנסה".

לפני שמתייחסים לטענות הספציפיות של גלעד, ראוי להתייחס לשאלה העקרונית שעולה מן המאמר - האם שמירה על מקור פרנסה של אדם היא שיקול העולה בחשיבותו על מידת המוסריות של האופן שבו הוא מתפרנס?

מפטמי האווזים הם אנשים בוגרים שאין לחשוד בהם בריפיון שכל. הם ידעו כי הם מרוויחים את לחמם מעינויים וגרימת סבל לא יתואר לחיות. ידעו, ובחרו להמשיך לעשות זאת. חלקם אף ממשיכים לעשות זאת עד היום בניגוד לחוק, בידיעה כי הרווח שמניב המוצר שנהפך נדיר הופך את העבירה על החוק למשתלמת.

אף שהמפטמים קיבלו מהממשלה זמן מספיק כדי למצוא לעצמם פרנסה חלופית לפני שנכנס חוק איסור הפיטום לתוקף, מפטמי האווזים עתרו לבג"ץ בדרישה לקבל פיצוי בגין פגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקניין. המדינה השיבה כי האיסור על פיטום אווזים דומה לאיסור על שיווק מוצרי פורנוגרפיה לילדים, זיהום בארות והפעלת מועדוני הימורים - כשם שהאנשים המתפרנסים מעיסוקים אלה אינם זכאים לפיצוי, כך גם מגדלי האווזים.

אוסיף ואומר: להגנתם של מפעילי מועדוני ההימורים ניתן לטעון כי הם מתפרנסים על חשבון אנשים בוגרים, שבחרו בדרך החיים המסוכנת של הימורים. לא כך הדבר כשמדובר בפרנסה על חשבון סבלם של האווזים.

באחרונה, נכנסו לתוקף כמה חוקים העשויים לצמצם בצורה משמעותית את הביקוש לסיגריות: נאסר על עישון במקומות ציבוריים במדינות רבות בעולם, ויצרניות הטבק מחויבות להתריע על סכנות העישון על גבי חפיסות הסיגריות שהן מוכרות ועל גבי הפרסומות שלהן. האם מישהו מעלה על דעתו לפצות את חברות הטבק בגין ההפסדים שייגרמו להן בשל כך?

להפך, חברות הטבק נאלצות לעתים קרובות לפצות את הצרכנים שלהן שנפגעו מעישון ולשלם סכומי עתק. זאת אף שבניגוד למקרה של האווזים, חברות הטבק לא דחפו בכוח את הסיגריות לגרונם של המעשנים.

במאמרו, מצר גלעד על כך שהממשלה הורידה את מכס המגן על יבוא כבד אווז מפוטם לישראל, ואף הגדיל לטעון כי הדבר מעיד על כך שלא טובת האווזים עמדה בראש מעייניהם של מקדמי החוק, בהם פעילים למען זכויות בע"ח. למעשה, נכון להיום, הממשלה לא הורידה את מכס המגן על יבוא של כבד אווז מפוטם.