מישהו משלם לך?

ביום חמישי האחרון החלו בבית הדין האזורי לעבודה תל-אביב הדיונים בעקבות התביעה שהגיש אלון-לי גרין, מנהל משמרת בבית הקפה "קופי-בין" ברחוב אבן גבירול נגד מעסיקתו, רשת ה"קופי-בין". גרין, צעיר בן 19, תובע את רשת בתי הקפה בגלל פיטוריו. זאת, לאחר שמסר הודעה למנהליו בדבר הקמת ועד עובדים והגיש לו רשימת תביעות בשם העובדים. בישיבה שנערכה בשבוע שעבר הופיעו מנהליו של גרין ומה שבלט הוא היעדר כמעט מוחלט של הבנה (ולפעמים של ידיעה) של חוקי העבודה הבסיסיים. ולא רק הם. כאשר עו"ד של האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות, שי תקן, המייצג את התובע דיבר על "פגיעה בחופש ההתארגנות", הגיבה בזעם המשפטנית המייצגת את ההנהלה והפטירה לעברו: "אבל מדובר במקום עבודה פרטי!". כאילו זכות העובדים להתארגן היא נחלתם של המועסקים במגזר הציבורי ולעובדים במגזר הפרטי (המהווים את רוב העובדים בישראל) אין להם זכות לייצוג, להסכמים קיבוציים ולהקמת ועדי עובדים.

מהמשפט עולה כי מנהלים בישראל מגלים בורות מדהימה בכל הנוגע לקיום חוקי עבודה בישראל. וזו איננה בורות אינטלקטואלית. על ידי אי-ידיעת החוק הם מפירים בצורה שיטתית, לכאורה, את זכויות העובדים ועושים קופה נוספת על גבם.

כמי שהיה בבית המשפט בעת הדיון, אני יכול להעיד, וכך גם נכתב בפרוטוקול הדיון, במקרה של ה"קופי-בין" למשל, הכספים שהלקוחות נתנו לעובדים בצורה של "טיפים" הופקדו בקופת המעביד כל העת שהתגלו "חוסרים" בקופה. במילים אחרות: ההנהלה שמה את ידה הארוכה על השקלים הבודדים שהעובדים מקבלים מהלקוחות הרבים. על כך העיר באירוניה עו"ד תקן: "כדאי אולי לשנות את נוסח השלט הניצב ליד הצלחת ובה כתוב 'טיפים'. אולי כדאי למחוק את המילה 'טיפים' ובמקומה לכתוב 'תרומת הלקוחות לחוסרים בקופת המעבידים'".

יתכן והטיפים הם כסף קטן, אבל גם את הכסף הגדול חמדו מנהלי ה"קופי-בין" לעצמם. מהדיון עולה עוד כי עד לפני מספר חודשים, לא היה נהוג לשלם שעות נוספות לעובדי הרשת. לדברי המנהלים, ברשת מועסקים כ-300 שכירים, העובדים במשמרות בין 7:00 בבוקר ועד לשעות הלילה המאוחרות, לפעמים עד חצות ומעבר לשעות אלה. העובדים מן השורה מקבלים שכר מינימום (כ-20 שקל לשעה) ומנהלי המשמרת קצת יותר (בין 24 ל- 30 שקל לשעה). נניח ששליש מהם נאלצים לעבוד שעות נוספות במשך השבוע. עד לפני מספר חודשים, העסקתם של אותם עובדים במהלך שעות הנוספות (כולל שבתות וחגים) ללא תמורה הולמת הניבה רווחים נוספים של רבבות שקלים לשנה! אגב, רשת "הקופי-בין" זכתה ל"תו החברתי" של קבוצת מעגלי צדק. מעניין מה קורה בבתי העסק שלא זכו ל"תו החברתי".

נוהג אי-תשלום שעות נוספות קיים לא רק ברשתות בתי הקפה, היא מקיפה ממפעלי טכנולוגית העילית והמחשבים ועד לאתרי בנייה. ב"היי-טק" השיטה לאי-תשלום שעות נוספות היא פשוטה, היא מוגדרת "שעות גלובליות". קיים שכר עבור "שעות גלובליות" ואיש אינו בודק מהו בידוק התשלום לשעה עבור העבודה. בענף הבנייה, בו מועסקים מהגרי עבודה רבים, עובדים מ"צאת החמה ועד לצאת הנשמה", וגם שם על בסיס "שעות גלובליות". בכלל בכל מקום בו מועסקים עובדים זרים המעסיקים לא הפנימו את המושג "שעות נוספות". בתביעה שהוגשו עובדים זרים שהועסקו ללא היתר (היו "בלתי-חוקיים") במשך שנתיים, עד שנתפסו על ידי משטרת ההגירה וגורשו מן הארץ, עולה כי יום עבודתם החל בסביבות השעה 7:00 בבוקר והסתיים בשעה 22:00 . מעסיקיהם לא יכלו להעיד לגבי שעות עבודתם בשל היעדרותם מן הבית במשך מרבית שעות היום. חרף העובדה שהעובדים היו "בלתי-חוקיים" ושלא ניתן היה להביא "כרטיס שעון" כדי להוכיח את שעות העבודה בפועל, בית המשפט פסק לטובתם. מפסק הדין עולה כי יש לפרש את חוק שעות עבודה ומנוחה כ"נותן ביטוי למדיניות חברתית ראויה. מדיניות זו קובעת מסגרת נורמטיבית של שעות עבודה במשק ומונעת מעובד ומעסיקו להסכים על מסגרת שעות עבודה הפוגעות באיכות החיים של העובד".

ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית