אחלה

"All Is Dream" , אלבום החדש של מרקורי רב, היה צריך להתמודד קודם כל עם ההצלחה של קודמו. ב- 1998, אחרי שלושה אלבומים ושבע שנים הזויות, מלוכלכות ורועשות, שינתה הלהקה את הרכבה, כמו גם את גישתה לחיים, ונתנה על מצע של עדינות וכינורות את מה שנחשב על ידי רבים כמאסטרפיס שלה - "Deserter's Songs". להרבה להקות יצא להתמודד עם סוגיית התקליט-הבא-אחרי-אלבום-המופת. לא נראה לי שהיה עוד מישהו שלקח את זה בכזאת קלות.

שלוש שנים אחרי, "All Is Dream" הוא המשך ישיר לאחיו הגדול. הגיטרות המחוספסות לא הוחזרו מהגלות, ונדמה שהבחירה בעדינות שמלווה את מבטו של ג'ונתן דונהיו פנימה רק העמיקה, ללא שום קשר למה שמסתובב שם בחוץ. זהו אלבום קסום, שדן באופיים ומשמעותם של חלומות ומציאות, בעומקי טקסטים מדהימים ביופיים ומורכבותם (אופציית הריד-א-לונג חובה). אלבום בניחוח אגדה, שמכריח אתכם להתאהב בו משמיעה ראשונה, שרק מתעצמת עם הפעמים העוקבות.

"הכל חלום" מכיל רגעים כל כך טובים של רוק ומוזיקה. המקום שבו הפסיכדליה הפרוגרסיבית נפגשת עם סאונד מושלם ורוק שלמד ללכת בתחילת שנות התשעים הוא מקום שאני רוצה להישאר בו. ברוח אפשר לשמוע את ניל יאנג, אם בקולו של דונהיו ואם ביבבת גיטרה, כמו גם את קינג קרימזון, ג'נסיס או דיפ פרפל מהכיוון הנגדי. ג'ף מרסל, תופים ופסנתר, הופך לאחד הדברים הטובים שקרו ללהקה הזאת.
זהו אחד הדיסקים הטובים של השנה. נו פליפינג. יד ביד עם הספרקלהורס האחרון (שבו נתן כתף דייב פרידמן, בסיסט מרקורי רב) יש פה כבר תסמונת. 2001, אחלה רוק.