"רוצה להיות רה"מ, אבל לא בשביל הכבוד"

"אני רוצה שדברים יקרו", אמרה ציפי לבני לכתב ה"ניו יורק טיימס". "במיוחד בהקשר לסכסוך הישראלי פלסטיני והערכים של ישראל, באופן שאני מאמינה שהוא הנכון". כששאל אותה הכתב, רוג'ר כהן, אם לשם כך היא רוצה להיות ראש ממשלת ישראל, ענתה לבני "רק לשם כך. אני לא אוהבת את החשיפה והכבוד". לבני זכתה לאותו כבוד בו זכתה לפני שנה סגולן רויאל, כשהיתה אלמונית יחסית: כתבת דיוקן בשער המגזין היוקרתי של העיתון. בהדרגה תופסת לבני מקום נכבד בין הפוליטיקאים המבטיחים בעולם, ואין ספק שההיצמדות למשרד החוץ עוזרת מאוד לכך שמחוץ לישראל מעמדה כדמות מפתח מתקבע.

כהן מציג דמות דואלית: מצד אחד אישה אמביציוזית שלא דורכת במקום לרגע: "קיפאון עובד נגד מי שמאמין בפתרון של שתי מדינות", אומרת לבני, בין נסיעה לנסיעה. מצד שני, התקפות של מה שכהן מכנה "מחיקה עצמית". כשהשיחה נסובה על רגשותיה, היא הופכת מהוססת. לבני מצטיירת כלא פורמלית ועממית. היא מעדיפה ג'ינס על חליפה מחוייטת, נעלי ספורט על נעלי עקב ואת הרובע הלטיני על שאנז אליזה. כשהייתה צעירה, היא מספרת, היא עזבה לסיני ועבדה כמלצרית.

לבני, המתוארת כפוליטיקאית ישרת דרך, מוצגת על ידי יועציה כמתנגדת לעמימות. "התשובה עבור הפלסטינים היא מדינה פלסטינית. ישראל אינה חלק מפתרון זה", היא אומרת בהתייחסות לסוגיית הפליטים. על כך אומר מוסטפה ברגותי: "היא רוצה שנוותר לפני שהתחלנו במשא ומתן. אני מרחם עליה. היא רוצה לבטל את הסיכונים והחששות לפני שמתחילים בדיונים".

אבל תכונה אחרת שלה, העיקשות הובילה אותה על פי העיתון להישגים במגרש העולמי למען ישראל. כשהייתה שרת הקליטה, בשנת 2004, התעקשה לבני לפגוש את קונדוליזה רייס שהיתה אז היועצת לביטחון לאומי. היא שוחחה איתה לעומק על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ותרמה בכך להצהרת בוש שפורסמה אחר כך והתוותה את מדיניות ממשל ארה"ב מאז. בהצהרה זו אומר בוש במפורש שפתרון בעיית הפליטים יהיה במסגרת המדינה הפלסטינית שתקום, ולא בישראל.

אבל בין המחמאות שחולק כהן ללבני, הוא גם מצביע על חסרונות, תוך השוואה לקונדוליזה רייס אותה הוא רואה כאישיות מקבילה כמעט. שתיהן חרוצות ובעלות מוסר עבודה גבוה, אבל שתיהן גם מתקשות לחשוב מעבר לדוקטורינה, כאשר היא מתגבשת. לשתיהן יש "אינטליגנציה צייתנית" שחסרה בה לעתים תבונה. לבני מדברת על ערכים על ומה ש"ראוי", אולם, אומר המראיין, בשעה שהמזרח התיכון מעלה עשן, עד כמה הערכים חשובים? במובן זה, הוא אומר שהוא מאמין בהגינותה ומהימנותה של לבני, אבל לא בהיותה מחוברת למציאות.

קשה להגיד שעולה בשורה חדשה מן הראיון. לבני מציגה את העמדות הקלאסיות של קדימה, שנוצרו במציאות שאחרי קמפ דיוויד של ברק והאינתיפאדה השניה. היא מגינה על תוואי חומת ההפרדה ונזכרת במסורת הרוויזיוניסטית עליה גדלה. הפוליטיקאית שהתחילה את דרכה בהפגנות נגד הסכמי השלום וויתור על שטחים תמורת שלום עשתה כברת דרך גדולה, אבל אין רושם שעולה מן הראיון בשורה גדולה חדשה. מה שחשוב, אולי, שבעיני העולם נראה שלבני, כמנהיגת קדימה, יכולה להיות אופוזיציה הרבה יותר חזקה לליכוד ולעבודה גם יחד.