מותו המסתורי של [[אשרף מרוואן]], שספק קפץ ספק הופל מגג בית דירות לונדוני ביום רביעי, החזיר לכותרות את היריבות המרה בין אלי זעירא וצבי זמיר. השניים נוטרים טינה זה לזה בעקבות הכישלון הגדול של מלחמת יום כיפור, ולפני כמה שנים יצאו למאבק משפטי שעירב בעקיפין את מרוואן.
מרוואן, חתנו של נשיא מצרים לשעבר גמאל עבד אל-נאצר, היה איש סודו של הנשיא אנואר סאדאת. ב-1969 הוא פנה לשגרירות ישראל בלונדון והתנדב למסור מידע יקר ערך. כ-40 שעות לפני פרוץ המלחמה הוא נפגש עם [[צבי זמיר]], ראש המוסד, וגילה לו כי מצרים וסוריה עומדות להתקיף את ישראל. זמיר מיהר לדווח על כך לממשלה, אך נתקל בהתנגדות מצידו של אלי זעירא, ראש אמ"ן, שהיה משוכנע שלא צפויה מלחמה.
ועדת אגרנט, שחקרה את מחדלי המלחמה, קבעה כי [[אלי זעירא]] אחראי לכישלון המודיעיני בכך שלא התריע מפני כוונות מצרים וסוריה. בעקבות המסקנות החריפות, זעירא הודח מתפקידו ופרש מצה"ל. הוא ניסה במשך שנים להסיר מעליו את האחריות, וטען שמרוואן היה סוכן כפול, שהטעה בכוונה את ישראל. עם זאת, זעירא הסתפק ברמיזות בלבד, ולא חשף את זהותו של אותו סוכן. אבל שמו של מרוואן דלף והגיע לגורמים שונים, עד שבשנת 2003 חשף "הארץ" כי מדובר בו.
זמיר חזר בו מהאשמה בבגידה
בספטמבר 2004 הוציא זעירא מהדורה חדשה לספרו "מיתוס מול מציאות: מלחמת יום הכיפורים - כישלונות ולקחים" והתראיין ל"ערב חדש". הוא חזר וטען בשידור כי מרוואן היה סוכן כפול.
הדברים קוממו את זמיר, שקרא להעמידו לדין בטענה שחשף מקורות. "כשאיש במעמדו, שהיה ראש אמ"ן, עושה זאת, הוא שובר את הראשון בעשרת הדיברות של חיל המודיעין", אמר זמיר.
בתגובה הגיש זעירא תביעת דיבה נגד זמיר בסך מיליון שקל. בהסכמת שני הצדדים, התביעה עברה לבוררות בפני השופט בדימוס תיאודור אור, שפסק לפני שבועיים כי זעירא אכן אחראי לחשיפתו של מרוואן. עם זאת, בפסק הבוררות נאמר גם שזמיר חוזר בו מדברים שהטיח כלפי זעירא, שמהם יכול היה להשתמע כאילו האשים אותו בבגידה.
ביום רביעי בלילה מצא מרוואן את מותו, בנסיבות שעדיין לא הובהרו לגמרי. האם לפסק הבוררות, שאישר סופית שהיה סוכן של ישראל, יש קשר לכך? האם הוא החליט לשים קץ לחייו בגלל הבושה הכרוכה בגילוי הפומבי, או שמא היה מישהו שרצה במותו כדי לנקום בו על קשריו עם ישראל? ייתכן שלא נדע אף פעם, ומותו של מרוואן, כמו חייו, יישאר בגדר תעלומה.