המחירון של עסקאות השבויים

מדינת ישראל ביצעה עסקאות שבויים כבר מראשית קיומה. בתום מלחמת העצמאות הוחלפו שבויי מלחמה בין ישראל לבין מדינות ערב: ישראל קיבלה בחזרה 885 שבויים תמורת שחרור 6,306 שבויים ערבים. אחרי מבצע קדש החזירה ישראל למצרים למעלה מ-5,500 שבויים מצרים תמורת ארבעה חיילים ישראלים.

סוריה החזירה לישראל 11 חיילים ואזרחים שנשבו החל ממלחמת העצמאות, תמורת 18 שבויים סורים. גם ב[[מלחמת ששת הימים]] החזירה ישראל למדינות ערב אלפי שבויים, תמורת 15 חיילים שנישבו. במסגרת העסקה עם סוריה החזירה ישראל 572 שבויים סוריים תמורת טייס ישראלי אחד, גופותיהם של שני טייסים נוספים וגופתו של ישראלי שנחטף כשנה קודם לכן ומת בכלא.

לאחר מלחמת יום כיפור נעשו עסקאות חילופי שבויים שכללו גם את שבויי מלחמת ההתשה. ושוב, היחס היה כמה מאות שבויים ישראלים תמורת כמה אלפי שבויים ממדינות ערב.

מבצע ליטני ב-1978 התחיל את עידן עסקאות חילופי השבויים בין ישראל לגורמים השונים בלבנון המסוכסכת. באוקטובר 1978 נשבה חייל לאחר היתקלות עם מחבלים באזור רשדייה. כעבור חצי שנה הוא שוחרר תמורת 76 מחבלים. במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בספטמבר 1982, נשבו שמונה חיילים באזור חמדון. שניים מהם הועברו לארגונו של אחמד ג'יבריל והשאר הועברו לידי הפתח.

בנובמבר 1983 שוחררו ששת החיילים שהיו בידי הפתח תמורת 4,700 מחבלים שהיו עצורים במחנה אנצאר בלבנון ועוד 65 מחבלים כלואים בישראל. ביולי 1996 הוחזרו גופותיהם של יוסף פינק ורחמים אלשיך, שנחטפו במארב מחבלים ב-1986, תמורת 123 גופות של מחבלים.

העסקאות שנעשו ב-22 השנים האחרונות, ועוד שתיים שלא נעשו, היוו ציון דרך בנושא חילופי השבויים, כל אחת מסיבותיה שלה.

מועד העסקה: מאי 1985

רקע: חזי שי נשבה בקרב [[סולטן יעקב]] ביוני 1982. יוסף גרוף וניסים סאלם היו חלק מקבוצת החיילים שנחטפו בחמדון והוחזקו מאז על ידי ארגונו של אחמד ג'יבריל.

המחיר: 1150 מחבלים.

לקח לעתיד: עסקה זו זכתה לכינוי "עסקת ג'יבריל" ויש הרואים בה את ה"מחירון" שקבעה ישראל לשחרור חיילים חטופים – ישראלי אחד תמורת 400 ערבים. מתנגדי העסקה רואים בה את הפתח להזמנת חטיפות מתוך ידיעה שישראל תתרכך בסופו של דבר, ושמחיר המינימום כבר נקבע.

רקע: ב-16 באוקטובר 1986, במסגרת שירות מילואים, טס ארד כנווט מטוס פאנטום לגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תקלה טכנית גרמה לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס ושני אנשי הצוות נטשו, ביוזמת ארד. הטייס חולץ על ידי מסוק קוברה. ארד, לעומת זאת, נפל בידי [[ארגון אמל]]. בתחילה העביר הצלב האדום שלושה מכתבים ותמונה שלו.

המאמצים לשחרורו הפכו לאחד הקמפיינים המרכזיים של ישראל בעשרים השנים האחרונות, אך גם זכו לביקורת קשה על אוזלת יד של הממשלה. לאחר שנה של מגעים ואין ספור פגישות ודיונים, התגבשה עיסקה: אמל דרש שלושה מליון דולר ואת שיחרורם של 200 אסירים לבנונים ושל 450 מחבלים פלסטינים תמורת שיחרורו של ארד, אבל הדרג המדיני, אולי בהשפעת הביקורת הקשה על המחיר ששולם בעסקת ג'יבריל, לא הסכים להענות לדרישות והורה לנסות להוריד את המחיר. אמל לא היה מוכן לקבל התמקחות נוספת, והעיסקה לשחרור רון ארד לא יצאה אל הפועל.

לאחר מכן נקשר שחרור של רון ארד או לחילופין העברת מידע על מקום הימצאו הנוכחי בעוד שלוש עסקאות, האחרונה שבהן - החזרת גופות החיילים החטופים מהר דב ואלחנן טננבוים, אך ללא הצלחה.

הלקח: "גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב לא יהיו כמו רון ארד" הוא המשפט השכיח ביותר בנוגע לניסיונות לשחרר את השבויים.

המועד: אוקטובר 1994

רקע: חוליה של החמאס בגדה המערבית חטפה את החייל [[נחשון וקסמן]]. בקלטת ששיחרר החמאס נראה וקסמן מקריא פניה להוריו ומבקש שישראל תשחרר אסירים פלסטינים, בהם השייח אחמד יאסין, כדי להביא לשחרורו, כל זאת כשלידו עומד אחד מחוטפיו, חמוש ברובה.

המחיר: ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, הצהיר כי ישראל לא תיכנע לטרור. מבצע של סיירת מטכ"ל בכפר ביר נבאללה במטרה לשחרר את וקסמן נכשל. וקסמן נרצח על ידי חוטפיו, שהורגים גם את קצין הסיירת, ניר פורז.

לקח לעתיד: "אני מקווה שגורלו של גלעד שליט יהיה טוב יותר מגורלו של בני", אמרה בימים האחרונים אמו של נחשון וקסמן.

מועד העסקה: ינואר 2004

רקע: שלושת החיילים נחטפו ב[[הר דב]] כארבע שנים קודם לכן. טננבאום נחטף ללבנון על ידי החיזבאללה כאשר שהה בדובאי, לצורך ביצוע עסקת סמים.

המחיר: תמורת טננבאום וגופותיהם של החיילים שיחררה ישראל 400 מחבלים פלסטינים ועוד בני 36 לאומים אחרים, בהם "קלפי המיקוח" היקרים ה[[שייח מוסטפה דיראני]] והשיח' עבד אל-כרים עובייד, אשר נחטפו לישראל ב 1989 כקלפי מיקוח להחזרתו של רון ארד.

הלקח: בהודעה שהקריא גלעד שליט נאמר בין השאר "ובמיוחד משום שהייתי במבצע צבאי מתוך הוקרה צבאית, ולא הייתי סוחר סמים". גם החמאס הפנים, כנראה, שאחרי שישראל נתנה כל כך הרבה אסירים תמורת סוחר סמים, יהיה לה קשה להימנע מזה עבור חיילים.

רקע: גלעד שליט נחטף לשטח רצועת עזה ב-25 ביוני 2006, במהלך התקפה של כוח פלסטיני על מוצב בשטח ישראל בו שהה. בהתקפה נהרגו שני חיילים. שליט מוחזק מאז על ידי גדודי עז א דין אלקאסם.

ישראל יצאה למבצע "[[גשמי קיץ]]" בעזה בעקבות חטיפתו ולעוד כמה פעולות בסדר גודל קטן יותר, אך לא הצליחה לאתרו. המשא ומתן לשחרורו מתנהל בחודשים האחרונים בתיווך מצרי ולרגעים נראה היה שהשיחרור קרוב ביותר: ישראל הסכימה לשיחרור כמה מאות אסירים פלסטינים אך ישנה מחלוקת על המספר המדויק ובעיקר על זהות האסירים שישוחררו. לאחר השתלטות החמאס על עזה נעצרו המגעים.

אהוד גולדווסר ואלדד רגב נחטפו על ידי החיזבאללה ב-12 ליולי 2006 בעת שהיו בסיור על גבול לבנון במסגרת שירות מילואים. כמה שעות לאחר חטיפתם יצאה ישראל למלחמת לבנון השניה, שאחד מיעדיה הוגדר כהחזרתם של השבויים לישראל. מאז חטיפתם לא הועבר אות חיים מהם ולא החל משא ומתן גלוי לשחרורם.

מה אומרת כל ההיסטוריה על הסיכויים לשחרר את גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב? האם הדגם יהיה הוויתור של עסקת ג'יבריל או ההתעקשות במקרה רון ארד? גורמים ישראלים שהיו מעורבים בעסקאות קודמות מסרבים להתחייב.

עו"ד אמנון זכרוני, שתיווך במספר עסקאות שבויים שישראל ביצעה או התכוונה לבצע אומר כי "אפשר ללמוד הרבה מההיסטוריה, אי אפשר להתעלם ממנה, אבל בשום פנים ואופן אי אפשר ללמוד ממנה על המחיר שישראל תצטרך לשלם".

- על פי מה שפורסם, ישראל תשחרר כ-350 אסירים בשלב ראשון, בו יועבר שליט למצרים, ועוד כמאה בשלב השני, כאשר יחזור לישראל. זה קרוב מאוד ל"תעריף" שנקבע בעיסקת ג'יבריל.

"ממש לא. לא מחשבים את זה לפי רגל או לפי ריס. אין שום תו מחיר. מדובר תמיד במו"מ לא פשוט, כשלכל צד יש אינטרסים. אי אפשר לבוא ולהגיד 'שם שילמת ככה, תשלם גם עכשיו'".

גם עורך הדין אורי סלונים, ששימש בעבר כיועץ בהתנדבות לשר הביטחון בעניין השבויים והנעדרים ותיווך במספר עיסקאות, אומר כי רעיון המחיר הקבוע הוא מ"הבל הבלים". "זהו לא ענין של מספר המוחלפים, אלא של איכות המוחלפים".

כמה מהשבויים הישראלים בילו בשבי מספר שנים לפני ששוחררו. זכרוני וסלונים טוענים כי אין שום דרך להעריך כמה זמן יצטרכו שליט, גולדווסר ורגב להיות עוד בשבי. "אני מקווה שבעקבות הקלטת והלחץ שמופעל עלינו ועל החמאס זה לא ייקח זמן רב. גורם הזמן הוא דומיננטי, וכולנו זוכרים את מקרה רון ארד", אומר זכרוני. ובשורה התחתונה, היעלמותו של רון ארד הוא זה שירחף מעל כל ממשלה ישראלית שתנסה להקשיח עמדות מול ארגוני הטרור. הטראומה של אי חזרתו הותירה בנפש הלאומית צלקת גדולה יותר מאשר עסקת ג'יבריל השנויה במחלוקת. זו אולי הסיבה היחידה לאופטימיות בימים אלה במשפחות שליט, רגב וגולדווסר.