"קצב הוא סוטה שפל מהסוג הגרוע ביותר"

א', המתלוננת הראשונה נגד הנשיא משה קצב שעבדה תחתיו בבית הנשיא, כינסה אמש מסיבת עיתונאים והגיבה לראשונה לכתב האישום נגד הנשיא משה קצב, שהיא אינה נכללת בו.

בפתח מסיבת העיתונאים אמרה א' כי היא "המומה וכואבת" נוכח החלטת הפרקליטות להגיע לעסקת טיעון עם קצב. "החיים שלי זה לא תכנית ריאליטי", הוסיפה. "אני לא מוכנה שהחלטות לגבי יתקבלו בחדרים סגורים". א' הוסיפה, כי היא נתנה אמון במערכת בית המשפט שתעשה צדק, אך "אני מרגישה שהיא מעדיפה את השררה".

את משה קצב כינתה "האדם שעשה טרור פיזי בגופי ובנפשי... יש לו פיצול אישיות - יש את קצב האדיב ואת קצב המפלצתי".

א' סיפרה על השנתיים שבמהלכן עבדה בלשכתו של קצב, וספגה הטרדות מיניות על בסיס יום יומי. "החל מהימים הראשונים שהגעתי לעבוד בלשכה היחס של משה קצב, קשה לי להגיד נשיא כי קשה לי לתת לו תואר מכובד, היה יחס סקסיסטי שכלל הערות כמו - את יפה, את סקסית, אני רוצה להכיר אותך, את מעניינת אותי, את בחורה מסקרנת" .

"הייתי עובדת שעות ארוכות, עד 21:00 או 22:00 בלילה, אלה שעות שבית הנשיא כבר לא מאוכלס בעובדים. הייתי מקבלת שיחות טלפון והזמנות ללשכת הנשיא בתירוצים. בהתחלה לא הבנתי מה מהות הבקשות והלכתי. הוא (קצב) דיבר על המשפחה וכמה הוא עצוב ובודד והקביל את הלשכה לכלוב מזהב".

"כעבור כמה חודשים נמאס לי ממסע ההתעניינות המוגברת - כמה החצאית שלי יפה וכמה השיער יפה, אחרי ששמעתי את זה במשך שנה. הגשתי מכתב התפטרות למנכ"ל. הם דחו את המכתב על הסף, עד כמה שזה נשמע תמוה".

לאחר מכן, הועברה א' לעבודה בלשכת הנשיא. שם, לדבריה, "נחשפתי לאישיות נטולת המוסר שנקראת משה קצב. הבן אדם נרקסיסט, מרוכז בעצמו, חולה תקשורת, מבועת ממה יגידו ואיך יגידו. ההצגה שהוא שאף להעביר לאומה במהלך נאום ה'אכלו לי שתו לי' שלו – זה האיש".

לדברי א', בשנה שהייתה בתפקיד התחלפו שלוש מזכירות. "אף אחת לא שרדה את המערכת".

"המשכתי לסבול מהטרדות מיניות מילוליות, התקפי זעם – מותחן פסיכולוגי בלשכת נשיא המדינה", סיפרה. "זה התחיל בשיחות טלפון החל מהשעה שבע וחצי בבוקר – 'התעוררת? מה את הולכת ללבוש?, אולי תלבשי חצאית בלי תחתונים?' כשנכנסתי לאוטו הגיעה שיחה שניה - 'נו, הגעת? התגעגעתי אליך'. שום שיחה לא נגעה בענייני עבודה".

"עד היום זה מזכיר לי - כל פעם שאני רואה שהשעה עשר בבוקר אני מקבלת צמרמורת. זו היתה השעה שהוא היה יורד מהמגורים ללשכה, ואומר "כנסי אלי". אני מנסה לנהל סדר יום רגיל, עוברת על חומר שוטף שקשור בנאומים – ומתחילות הערות: את מדהימה אותי, חשבתי עלייך בלילה בזמן ששכבתי עם גילה אשתי, את יכולה ליהנות מדברים שנשים אחרות לא יכולות לזכות. זה הלך והחמיר, המילים הלכו והחמירו, קשה לי מפאת הגסויות להעביר את זה לציבור".

לדברי א', הטרדותיו של הנשיא המתפטר לא הסתיימו במילים. "הוא היה יושב כל בוקר, מוציא את איבר המין שלו, מנער או מנפנף בו, ומזמין אותי: 'בואי תשבי, תגעי'. התגובות שלי היו לאבד את הדם מהבוהן ועד לשערה, ולצאת מהחדר".

א' טוענת כי קצב הוא "סוטה שפל מהסוג הגרוע ביותר. אני לא נמשכתי לגברים מבוגרים. מעולם לא היו לי יחסים אסורים – אין שום סיבה שאני אמשך לאדם שאפילו יועץ תקשורת שלו קרא לו ד"ר ג'יקיל ומיסטר הייד".

לאחר שההטרדות גברו, הגישה א' מכתב התפטרות נוסף. "ניגשתי לאחראי משה מזרחי, הוא קרע את המכתב ואמר 'אין לי אישור של הנשיא. אנחנו לא מחפשים שום מזכירה אחרת. את נשארת כאן'" .

"במקביל הגיעה הצעה נוספת שחשבתי לקבל אותה זמנית – מכיוון שמנהלת הלשכה השלישית עזבה, הציעו לי את תפקיד מנהלת לשכת הנשיא. חשבתי שאם אקח את התפקיד, אולי הוא יפסיק עם ההטרדות כי זה תפקיד יוקרתי, והחלטתי לקבל את זה".

"מדובר על חמישה חודשים בהם עסקתי בתפקיד רכזת לשכת נשיא המדינה – זו היתה לשכה שוממת. עובדים בבית הנשיא לא מורשים לעבור את סף הלשכה. החלטתי שאני נשארת בתפקיד. אולי אחרי כל ההתנצלויות שלו, אולי הוא סטה לרגע, מעד לרגע, אולי זה משהו בר חלוף".

"במצב הזה הייתי מנהלת הלשכה היחידה שם, ושוב - התקפות טלפוניות משבע וחצי בבוקר. באחת הפעמים שישבתי בלשכת הנשיא הוא ישב ממולי. זו לשכה אטומה עם דלת כבדה ביותר מרופדת עם זמזם, רק הנשיא והמאבטח יכולים לפתוח את הדלת, ואני לבד. זו היתה הפעם הראשונה שהוא חצה את הגבולות – התעסקנו עם איזושהי ניירת, והוא אמר לי: 'את יכולה לעמוד רגע? אני מבקש ממך תעמדי רגע'. ניגשתי לקצה המכתבה ועמדתי והוא עמד מולי. הוא אמר 'את מושכת אותי, משגעת אותי' ושלח יד לחזה שלי. אני מדברת אתכם ומרגישה את היד שלו על החזה שלי".

"כמובן שדחיתי אותו ואמרתי לו: 'משה תניח לי. עברת את כל הגבולות. תעזוב אותי. הוא אמר 'אני מצטער, זו טעות, לא רוצה ולא צריך כלום. לא קרה שום דבר'".

"שרדתי את היום, עזבתי כשהוא יצא ולא הגעתי ללשכה יומיים או שלושה. לא ידעתי איך להתמודד עם זה שהבוס שלך, נשיא המדינה, חושב שגופך הפקר וגמלה בי ההחלטה שלא לחזור. למחרת, בנוכחות חברה שלי, הוא התקשר וצרח עלי: 'את חוצפנית! לא קרה כלום, למה את עושה עניין?'".

"חזרתי ללשכה ממניעים מקצועיים, עד שימצאו מזכירה חדשה, אבל המצב החמיר. אני לא מדברת רק על התעללות מילולית ומילים גסות. הפעם השניה שאני זוכרת היתה כשנכנסתי ללשכה במהלך עבודה להחזיר ספר. עמדתי עם הגב ופתאום הרגשתי גוף נצמד אלי, אוחז בי חזק וגם את איבר המין שלו נצמד אלי. הוא אמר לי : 'פשוט תכנעי. אני אוהב אותך, תהיה כאן מערכת יחסים. אני רוצה סקס ואין סיבה שלא תסכימי. ניסיתי להתנער ולהשתחרר, אבל זה לא הלך. התחושה שאני הרגשתי היא פשוט שיתוק".

"אמרתי לו 'רק תעזוב אותי', והוא הדף אותי לפינת השולחן ונשען על הידיים שלי. לבשתי מכנסיים בהירים. הוא פתח את הסוגר במכנס שלי. אני מנסה לזוז ולא יכולה – הוא איש חזק מאוד – אני חושבת שגם אם הוא היה חלש, לא הייתי חזקה נפשית להתמודד עם הדבר הזה. נכנעתי לדבר שהתנגדתי לו".

"הבן אדם הוריד את המכנסיים שלי, הנעל שלי עפה, הוא הוריד את המכנסיים שלו וביצע בי יחסי מין מלאים. הדבר הזה חזר על עצמו בין שלוש לארבע פעמים".

"בשניה לפני שהפכתי לשפחת מין של משה קצב – אז הייתי בחורה צעירה בת 28, מאוד תמימה, מאוד לא יודעת ונשיא מדינה – כולם עברו שמה והצדיעו לו. באותו יום ראשון שזה קרה עזבתי את הלשכה בסערה. התיישבתי לא רחוק, בספסל בגן ציבורי, בכיתי בלי להפסיק. לא הבנתי למה אני, איך זה קרה לי".

"לא חזרתי כמעט שבועיים לעבודה. קצב עצמו התקשר אלי עשרות פעמים ואיים עלי: 'אם לא תגיעי אני אהרוס לך את החיים, אמצא אותך איפה שתהיי', ונגע במקום שהכי חשוב לי - העבודה – 'את לא מתביישת? איך את עוזבת את העבודה?'. הוא מנותק ממוסר, ממצפון, אף מילה לא תוכל לתאר את משה קצב".

בסיומה של מסיבת העיתונאים אמרה א', בתשובה לשאלות העיתונאים, כי היא מתחרטת על כך שהתלוננה במשטרה נגד קצב, ואמרה לקורבנות תקיפה מינית בישראל: "אל תגישו תלונה, זה לא עוזר".