מכון הגמילה של המגזר החרדי

בגבעת שמש, מול נוף פסטורלי של גבעות רכות ושדות פתוחים, שוכן "רטורנו", מרכז למניעה וטיפול בהתמכרויות. בין כתליו חיים עשרות מכורים לסמים, חלק מהם בני המגזר החרדי, שהחליטו לצאת למסע ארוך שבסופו גמילה מההרגלים הרעים ששולטים בחייהם. ברטורנו מגלים יום יום, שלמרות הסגירות שלו לעולם החילוני, החינוך הנוקשה וערכי המשפחה, גם המגזר החרדי לא חסין מפני נגע הסמים.

שמאי גולן, דובר הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, אומר שאין נתונים מדויקים על מימדי התופעה. המגזר החרדי לא פתוח לסקרים מהסוג שהרשות עורכת, אך משיחות עם רבנים ומחנכים עולה ש-2.5% מהצעירים החרדים, שהם כ-7,000 בני נוער, משתמשים בסמים.

לרטורנו - "שיבה" בספרדית, מגיעים צעירים ובוגרים מרחבי הארץ, חילונים, דתיים וחרדים, הסובלים מהתמכרות לסמים, אלכוהול והימורים. "הטיפול בכל ההתמכרויות זהה", אומר מנהל הכפר, איציק צולמן, "מפני שבכל המקרים המקור לבעיה הוא כאב פנימי. אנחנו רוצים לקחת את השד הזה, ולשים אותו על השולחן. אז מגלים כמה הוא קטן".

ייחודו של המרכז בכך שהוא מספק לדתיים ולחרדים מסגרת מתאימה, שכוללת שלוש תפילות ביום וכולל שפתוח לכולם. הנערים והנערות המטופלים מתאכסנים במגורים נפרדים, ומופרדים גם בקבוצות הטיפול. במרכז מקפידים על כשרות, שמירת שבת ותפילה במניין.

ברטורנו נמצאים בנים ובנות של רבנים מוכרים, "שהסתירו את הבעיה כל עוד היו יכולים, אבל גודל המעמסה הכריע", אומר צולמן. הוא מספר שהם התדרדרו לסמים בעקבות טראומה, פגיעה מינית או דיכאון. "הסמים הם עבורם 'רופא', שמטפל בכל המכאובים. עד שהמשפחה החרדית מבינה שיש בעיה לוקח זמן, ואז היא מנסה לסגור אותה בתוכה. הכרתי חרדי מצפת, שכל כך חשש שההתמכרות של בנו תפגע בסיכוייהם של הילדים האחרים למצוא שידוך, שהוא היה מביא לו את הסמים הביתה".

הקשר המשפחתי הסבוך דרבן את ראשי המרכז לכלול טיפול בבני המשפחה במסגרת תהליך הגמילה. ההורים והאחים מגיעים לשם כדי להתחבר מחדש אל הבן, ולא פעם עולים בפגישות האלו נושאים קשים וכאובים. צולמן מעיד, שהמשפחות שעושות את הצעד האמיץ ושולחות את הילד לגמילה, מתייחסות ברצינות מוחלטת לטיפול המשפחתי. "הם מגיעים ולומדים ממש כמו יהודי שלומד דף גמרא", הוא מספר, "הם עושים בדיוק מה שאנחנו מבקשים מהם, וזה לא קל".

יפעת גלבוע, עובדת סוציאלית קלינית, מכירה מקרוב את התופעה במגזר, ויודעת מה היא מעוללת למשפחות. לדבריה, הבעיות מתחילות בדרך כלל במצוקה בתוך המשפחה, ומשם הדרך לרחוב קצרה. "יש צעירים שסובלים מבעיות התנהגות, והמערכת פולטת אותם בלי שתמצא להם מסגרת אחרת", היא מספרת. "מסגרות החינוך החרדיות עושות תחקיר מעמיק על כל המועמדים, וברגע שמוצאים מידע שלילי, הן מסרבות לקבל אותם. יש צעירים שעוזבים לעיר אחרת, יש כאלה שעוזבים לחו"ל, אבל חלק מהם מגיע לרחוב".

כשהם רחוקים מההורים והמסגרת החינוכית, בני הנוער נחשפים בפעם הראשונה בחייהם ל"מודרנה" על הטוב והרע שבה. הם מכירים גורמים שליליים, מתפתים להשתמש בסמים וכדי לממן את ההרגל היקר נגררים לבצע פשעים. באופן אירוני, בני נוער רבים מכירים את הסמים דווקא בישיבות, כשהם מתפתים לנסות אותם בתקווה שישפרו את יכולת הלמידה שלהם. גלבוע מספרת שהם משתמשים בדרך כלל במריחואנה, חשיש, אקסטזי וכדורים ממריצים. חלק מהם עובר אחר כך לקוקאין והרואין.

בניגוד לציבור החילוני, החרדים לא חשופים להסברה בנושא הסמים, וכשצצה בעיה נוטים להדחיק אותה במקום לטפל בה. נער חרדי שמשתמש בסמים מטיל כתם לא רק על עצמו, אלא על המשפחה כולה. בעקיפין, הוא פוגע בסיכוי של אחיו להתקבל למוסדות חינוך וביכולתם למצוא שידוך ראוי. "החרדים אוהבים דיסקרטיות, והם ייגשו לטיפול רק אם הגיעו מים עד נפש", אומרת גלבוע.

הטיפול בבני נוער חרדים אינו שונה במהותו מזה של חילונים, והמטרה בשני המקרים היא לשנות את דפוסי ההתנהגות ודפוסי התקשורת. עם זאת, לדעתה של גלבוע חשוב שהמטפל יהיה דתי גם הוא, כך שיבין את המנטליות ואת אורח החיים של המטופל. "ככל שתופסים את הבעיה בגיל צעיר יותר, וככל שמתייחסים אליה ברצינות רבה יותר, כך ישי סיכוי שהנער ייצא מההתמכרות", היא אומרת. "לא היה לי מטופל שנשאר רווק, למרות הכתם".