פינס: חשבתי שלא יהיה מבצע קרקעי

"אני הייתי באיזשהו מקום 'הילד הרע' של הקבינט, למרות שלא הייתי ילד כזה רע. אבל לא הייתי ילד כזה רע, משום שהיה לי חשוב לשמור על הלכידות הפנימית והחיצונית בזמן מלחמה", כך אמר ח"כ אופיר פינס בעדותו בוועדת וינוגרד לבדיקת ארועי מלחמת לבנון השניה, שהותרה היום לפרסום.

במהלך המלחמה היה ח"כ פינס חבר בקבינט המדיני-בטחוני. פינס מתאר קונפליקט בין התנגדותו למהלך צבאי, לטענתו, לבין רצונו שלא לעורר תחושת אי הסכמה כלפי חוץ: "במקרה מאד קיצוני, למרות שהתנגדתי באופן נחרץ למבצע הקרקעי הסופי, ודיברתי על כך הצבעתי בסוף נמנע, והצבעתי נמנע, לא כי לא הייתי נגד - הייתי נגד באופן טוטאלי. הצבעתי נמנע כי ידעתי שאם אני אצביע נגד, התוצאה תהיה בחוץ ויכוח שלא אוכל להתחמק ממנו".

ב-12 ביולי, בישיבת הממשלה שנערכה על מנת להחליט כיצד להגיב לאירוע החטיפה, הזהיר פינס מפני פגיעה באזרחים, אך נקט בעמדה צבאית-מעשית. לדבריו, "חשבתי שיהיה מבצע... חשבתי שאסור לעבור לסדר היום, ושצה"ל וישראל לא יכולים שלא להגיב, משום שזה היה מתפרש כחולשה... חשבתי שהולך להיות מבצע אווירי, מאד מרשים ומאד משמעותי". "התרשמותי היתה שאין כוונה להיכנס קרקעית. אני אומר לך, אם הייתי מתרשם שיש כוונה להיכנס קרקעית, הייתי שואל שאלות", אומר פינס.

פינס אף תיאר את תחושת הערפול ששררה בישיבות הממשלה באותה עת: "נדמה לי שאפילו ראש הממשלה אמר על זה מילה, לא היה ברור איך הדבר הזה יתפתח בעתיד. לא היה ברור מה יהיה לאחר הפעולה הצבאית. היה די ברור שתהיה תגובה חיזבללאית על העורף... אבל לא היה ברור באמת מה קורה אחרי הפעולה האווירית". לדברי פינס, "אין ספק שהממשלה לא קיבלה ולו אפס קצהו של תמונת המצב האמיתית בעורף... המידע הזה לא היה בפני השרים בישיבת הממשלה ב-12 ביולי". לטענתו, "על תוכנית צה"ל למלחמה, אני התבשרתי מהתקשורת".

במסגרת השיקולים באשר ליציאה למלחמה, עמד גם טיעון לפיו ישראל תילחם באירן באמצעות המלחמה בחיזבאללה. לדברי פינס, "כולם חשבו שמדובר באיזה חלון הזדמנויות שכנראה ייסגר תוך ימים... בישיבות שלאחר מכן הסתבר שיש לנו המון גיבוי, והמשמעות שלו היתה שאין מגבלת זמן, עד לשלב שפתאום נפל האסימון, ופתאום הבינו שהעדר מגבלת זמן משחק לשני הכיוונים, ויש מחיר לגיבוי... פתאום חלק ממקבלי ההחלטות המרכזיים, כבר דיברו על הצורך לסיים את המלחמה, חיפוש נקודת יציאה וקיצור, אבל זה כבר לקראת הסוף".

"ב-27 ביולי היה ויכוח על המילואים", מספר פינס. "אני התנגדתי לגיוס המילואים, כי הבנתי, שמרגע שנגייס מילואים, תהיה פעולה קרקעית". לדברי פינס, הוא חשב שהחלטת האו"ם היתה יכולה להביא לסיום המצב המלחמתי תוך ימים ספורים, וללא אבידות כה רבות. "החלטת האו"ם היא בהחלט החלטה טובה מבחינתה של ישראל. לא מושלמת, אוי ואבוי, אבל טובה באופן יחסי... יש כאלה שחולקים על כך - ראש הממשלה למשל, אני זוכר שבאחת הישיבות הוא אמר, שאם לא ניכנס אגרסיבית, לא יהיה כוח רב לאומי".

פינס העביר ביקרות על אופן התנהלות הממשלה והדרך בה מתקבלות ההחלטות: "יש דינמיקה של התנהלות ממשלה. ככה זה מתנהל... אתה יכול להעיר הערות אגב, תוך כדי הדיונים, אבל זה לא בהכרח משתקף בהצעות הסיכום של ראש הממשלה, בדרך כלל זה לא משתקף". כנשאל פינס איך הוא חש עם ההתנהלות הזו, השיב: "רע מאד. רע מאד. אבל זה כך מתנהל לא רק בעניין של המלחמה, כך זה מתנהל בממשלה, בכל נושא... יש גם אחריות קולקטיבית, וזו אחת הסיבות שאני לא בממשלה היום - בגלל האחריות הקולקטיבית".

גם ראש הממשלה אהוד אולמרט לא יוצא נקי מעדותו של פינס: "מה שאתם (חברי הוועדה) לא יכולים לקרוא בפרוטוקולים, זה את עוצמות הקול. הוא (אולמרט) היה למשל, כל פעם שאני הייתי מעיר איזושהי הערה שהיא לא במקום, הוא היה פותח בשאגות וצרחות. אני רוצה שתדעו. כל רגע שהיה נדמה לו, שעלול להיות צל של ספק או ויכוח אולי בין דרג מדיני לדרג בטחוני, או חמור מזה, בין דרגים בטחוניים לבין עצמם הוא פשוט לא היה נותן לזה לקרות".

"אני התייחסתי בחרדת קודש לכך שאני חבר בממשלה וחבר בקבינט בעת ההיא. התעניינתי ובדקתי וניסיתי להיות, ניסיתי למלא את תפקידי כחבר קבינט, בצורה הכי טובה שאני יודע. ועוד פעם, בהתחשב בעובדה שאני באמת נעדר רקע צבאי משמעותי שיכול לסייע לי". לדברי פינס, "אני חי לגמרי בשלום עם העמדות שלי לגבי מלחמת לבנון. מצטער על ההתפתחות, אבל אני שלם עם זה שהצבעתי בעד המבצע הצבאי האווירי ב-12 ליולי. אני חושב שאסור היה לעבור לסדר היום על מה שקרה בלבנון. אבל אני חושב שהדבר היחידי שאני הבנתי אותו כבר בישיבה, שהוא מאד בעיתי - זה שאתה רואה איך אתה מתחיל, אבל אתה לא רואה איך אתה גומר".