כבר שנה: החברים של גלעד נזכרים

את העובדות כולם מכירים. זה קרה בבוקר ה-25 ביוני, 2006, אנשי חמאס תקפו טנק של צה"ל ליד כרם שלום, בגבול החדש בין ישראל לרצועת עזה. בתקיפה נהרגו שני חיילים: חנן ברק ופבל סלוצקר. החייל גלעד שליט נפל בשבי חמאס ונלקח לתוך רצועת עזה.

בשנה שעברה מאז החטיפה, הפך שליט לסמל. פעמים רבות מתייחסים אליו כאל "קלף מיקוח". במסגרת השיח הציבורי סביב החטיפה והשלכותיה, נשכחה העובדה שגלעד שליט הוא בסך הכל בחור צעיר, שעוד לא מלאו לו 20 ביום בו נחטף. שנה אחרי החטיפה, פנינו לחבריו של גלעד מגדוד 71 של חטיבת ברק, כדי ללמוד קצת יותר על גלעד, ועל הימים האחרונים שלו כאדם חופשי.

"קשה לי לאפיין את גלעד. היינו יחד במשך הרבה זמן, ועדיין אני מרגיש שהיו בו צדדים שלא הכרתי. מה שנאמר עליו כבר בעבר, מדויק מאוד. יש לו אופי טוב. שקט, רציני, מגויס למטרה. אחד שלא עושה בעיות, לא מתווכח כשאין סיבה", מספר אלכס, בן 20, ששירת עם גלעד בצה"ל במשך 11 חודשים.

"הייתה רק פעם אחת שראיתי אותו קצת מתעצבן על משהו", מספר אלכס. "זה קרה אחרי משחק פינג פונג. גלעד ואני היינו משחקים לא מעט בשעות המעטות שהיו לנו. הוא אהב לשחק, והיה שחקן מעולה. אבל כמה ימים לפני החטיפה, בפעם האחרונה ששיחקנו, הוא נתן מאמץ גדול ובכל זאת הפסיד. זו הייתה הפעם הראשונה – ואני מקווה מאוד שלא האחרונה – שראיתי אצלו עצבנות. זה היה מפתיע".

המפגש האחרון בין גלעד ואלכס היה לפני שנה בדיוק, בבוקר ה-25 ביוני. "ראיתי אותו לכמה דקות בלבד, זה היה בזמן החילוף – הוא היה בקבוצה שנכנסה לפעילות, אני הייתי בקבוצה שסיימה. לא הייתה תחושה של מתח, או דריכות. סתם בוקר רגיל". כמה שעות אחר כך, התבצעה החטיפה.

מאור קציר, בן 20 מקצרין, שהה במחיצתו של גלעד מאז שהתגייסו יחדיו לצה"ל באוגוסט 2005. "כולם כבר שמעו על כך שגלעד היה בחור שקט ומופנם, זה לא חדש. אבל שוכחים שהוא גם היה מחייך כל הזמן. בכלל, הזיכרון הכי חזק שלי ממנו זה החיוך", אומר מאור, "פשוט כי הוא תמיד היה שם. גם בטירונות, כשהמפקד היה צורח ומתעצבן בטירוף, ונותן לו את הפקודה הכי מבאסת שיש, החיוך נשאר דבוק לשפתיים של גלעד. אי אפשר היה להאמין לזה, הבן אדם פשוט לא היה מקטר, מתעצבן, אף פעם. צריך חתיכת אופי בשביל להתנהג ככה".

אחרי הטירונות והמסלול, מאור וגלעד שירתו יחדיו בגדוד. הפעם האחרונה שהם התראו הייתה יומיים לפני החטיפה. "אני זוכר אותו קורא הרבה ספרים באותה תקופה", מספר מאור. "בעיקר ספרי מתח. וגם שומע מוזיקה, לבד עם אוזניות. הוא אוהב לשמוע מוזיקה ישראלית, תמיד מתנגן לו משהו בעברית. אני זוכר שבימים האחרונים לפני החטיפה הוא היה שומע דברים כמו שלמה ארצי. לא דברים מתוחכמים. אין לו את הקטע הזה של לנסות לעשות רושם, הוא אוהב דברים פשוטים".

את בוקר החטיפה מאור זוכר בבהירות. "הייתי בפעילות מבצעית כששמענו על זה", הוא מספר. "לא היה אחד בפלוגה שלא נכנס להלם. אנשים הלכו כמו סהרוריים. שאלה אחת חזרה על עצמה שוב ושוב, ואנשים עדיין שואלים אותה: איך זה קרה דווקא לגלעד? מישהו שקט, מופנם, תמים כל כך?".