אחרי שבועיים קשים של מלחמת אחים עקובה מדם, מתעוררת רצועת עזה בימים האחרונים למציאות חדשה. אנשי פתח המנוסים כבר לא נמצאים שם, המצב הכלכלי עדיין קשה מאוד ומשפחות רבות עדיין מתאבלות על יקיריהן, אבל האזרח הפלסטיני הפשוט ברחוב מדווח על ניצנים ראשונים של שינוי. "זה לא שהמצב טוב", הם מספרים, "אבל לפחות אפשר להשאיר את המכונית ברחוב בלי לפחד שיגנבו אותה".
מוסטפא איברהים הוא יליד ותושב העיר עזה, בן 40. הוא עובד כעיתונאי "פרילאנס" ומתנדב בעמותות לזכויות אדם. מוסטפא סיפר לוואלה! חדשות על המצב מנקודת מבטו של אזרח פשוט. למעשה, הוא מבקש להדגיש שהוא לא איש חמאס ולא איש פתח. "תכתוב שאני אזרח פלסטיני פשוט", הוא אומר לוואלה! חדשות, "שאיכפת לו מעזה".
"המצב עכשיו יותר טוב, יותר בטוח, בזה אין ספק", אומר איברהים. "זה לא שאין חשש או דאגה או פחד, הרי אנשים לא באמת יודעים מה עומד לקרות עם רצועת עזה, כמה זמן יישמר שלטון חמאס ומה תהיה תגובת פתח ותגובת העולם הערבי, אבל בינתיים אנחנו זוכים לדקות נדירות של ביטחון".
"התחילו לעצור באדום"
"החמושים ורעולי הפנים כבר לא נמצאים ברחובות ובמקומם יש סיורים קבועים של אנשי הכוח הביצועי של חמאס. הם לבושים מדים כחולים, נוסעים במכוניות משטרה ואמונים על הסדר הפנימי ברצועה. האמת היא שמאז יום שישי הם התפרסו בצורה כזו שהם משרים תחושה של ביטחון על התושבים. הכוח הביצועי של חמאס כבר התעמת עם כמה חמולות רציניות בדרום הרצועה והחרים מהם כלי נשק, ויש להם מתנדבים רבים שנמצאים בכבישים ועוזרים להסדיר את התנועה".
"אם לומר את האמת, מאז יום שישי אנשים מפחדים לנסוע באדום, יש תחושה של סדר. הבן אדם גם יודע שהא יכול להשאיר את המכונית שלו עם המפתחות בפנים ברחוב, ואף אחד לא יעיז לגעת בה".
"למעשה, מאז שנבחרה הממשלה הפלסטינית לפני 18 חודשים, שלושת הימים האחרונים הם היחידים בהם יש רק מנגנון ביטחון אחד השולט ברחובות. המצב החדש גורר מצד אחד אופטימיות זהירה לגבי העתיד, אולם גם זעם רב על הצדדים שהביאו לפתרון בכוח ולא בדו-שיח. אני אומר בכנות, אני עדיין לא התאוששתי ממה שקרה כאן בשבועיים האחרונים. זה היה פשוט טירוף. זה היה מפחיד ומכעיס, אין מילים לתאר את זה".
"חלק מהתושבים כועסים על חמאס שהשתמשו באלימות ובאכזריות בשביל להשיג את השלטון, חלק מהם כועס על פתח שלא נתנו לחמאס את הכלים לשליטה אמיתית, למרות שנבחרו באופן דמוקרטי".
מה עם הביטחון הכלכלי?
הכעס על חמאס ופתח הוא לא היחיד שמעיב על תחושת הביטחון הרגעית שנסכו אנשי חמאס על רחובות עזה. "יש גם חשש גדול מאוד מבחינת השינוי ששליטת חמאס עשויה להביא מה יהיה עם חופש הדיבור, מה עם חופש העיתונות ומה אם הכפייה הדתית. אני לא חושש מכך, חמאס לא ירצה להתעמת עם האנשים בנושאים אישיים כאלו, אבל יש אנשים שכן חוששים".
אולם מעל לחשש הזה מקנן בתושבי עזה הפחד הגדול ביותר ההידרדרות במצב הכלכלי. "חמאס הצליח לספק ביטחון אישי ראשוני לאנשים, אבל ללא ביטחון כלכלי שום דבר בעזה לא יחזיק מעמד. אנשים רוצים לדעת שיהיה להם מה לאכול, שתהיה להם עבודה ללכת אליה וכסף לפרנס את משפחותיהם. אם חמאס יצליחו לספק לאנשים גם את זה, הסיכוי שלהם לשרוד גדול. למרות שבסופו של דבר, הם יהיו חייבים לדבר עם פתח".
גם איברהים היה בין אלו שהלכו אתמול לים. בסיום הראיון הוא מספר את התחושות שליוו אותו שם, בים של עזה. "הלכתי עם הילדים", הוא מספר, "אחרי שבועיים שהם היו בבית, מפוחדים ממה שעתיד לקרות. היה ממש צפוף בים, כנראה כולם הרגישו בדיוק כמונו, שהם רוצים להרגיש קצת חיים נורמלים, לבלות כמו בני אדם. היו שם נשים וגברים, זקנים וזקנות ותלמידי בית ספר שנמצאים בחופשה, זה היה הרגע הראשון שבו ראיתי ילדים מחייכים".
"רק אל תכתבו אצלכם שזה חוף הים של חמאסטן. אני עוקב אחרי העיתונים שלכם ואני שונא את הביטוי הזה. אנחנו עזתים, אנחנו גרים בעזה. זה לא אפגניסטן פה ואנחנו גם לא נהיה אפגניסטן, ובטח שאנחנו נשנא כל ביטוי שהמציא נתניהו".