פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הקשר בין שיתוק ילדים לוועדת שוחט

      אפרים דוידי מראה איך הפיכת האוניברסיטאות לתאגיד פוגעת לא רק בסטודנטים אלא בכולנו

      בסוף השבוע ביקר בישראל פרופ' גורדון לייפר החוקר את הפיכת האוניברסיטאות והמוסדות להשכלה גבוהה לתאגידים כלכליים ואת התהליך במסגרתו הם שוכחים שפעם היו מוסדות להשכלה גבוהה. פרופ' לייפר, מאוניברסיטת אורגון שבארצות הברית, חוקר ידוע בתחום יחסי עבודה, איננו רק משקיף מן הצד: במשך שבע השנים ובהן הוא כיהן כיו"ר ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת ייל היוקרתית הוא עמד בראש חמש שביתות שהקיפו גם את העובדים המנהליים ואת הסטודנטים. הפרופסור הצעיר גם עזר רבות לארגון עובדי ענף הבנייה בעיר לאס וגאס ובאחרונה הוא יצא לחצי שנת שבתון כדי לתת כתף להקמת ועדי עובדים בענף המלונאות באי הוואי.

      לייפר נפגש עם אנשי המכללה החברתית-כלכלית כדי להסביר מדוע האוניברסיטאות בישראל צועדות כל הדרך לעבר הדגם האמריקאי -מדוע הדגם האמריקאי הוא ההיפך ממה שאוניברסיטה אמורה להיות. הרצאתו הארוכה של לייפר רק המחישה את חשיבותה של השביתה האחרונה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ועד כמה "ועדת שוחט", הדנה בעתידם של המוסדות להשכלה גבוהה, היא לא יותר מגושפנקא רשמית לקביעה השלטונית שהאוניברסיטאות יהיו לתאגידים כלכליים לכל דבר. גם בארה"ב הדרך לעבר הפיכת האוניברסיטאות הציבוריות לתאגידים החלה עם המחנק התקציבי. באיטיות ובהתמדה, החל ממשל רייגן בשנות השמונים של המאה שעברה, להפנות פחות ופחות כספים ציבוריים לאוניברסיטאות, חרף העובדה שהדרישה להשכלה גבוהה רק גוברת. "הסטודנטים היו ללקוחות, האוניברסיטה לתאגיד העובד על בסיס רווח והפסד והמרצים למקורות מימון", תמצת לייפר את עיקר השינויים. לדבריו "זהו הניאו-ליברליזם בהשכלה גבוהה: אין עבודה מאורגנת, אין מחקר מדעי בסיסי שאינו קשור לחברות עסקיות ויש סגירת חוגים ש'אינם רווחיים'". עד להפיכת האוניברסיטה לתאגיד, סברו בארה"ב כי המוסדות להשכלה גבוהה עמדו מחוץ לשוק, שהם אמורים היו לשרת את כלל האוכלוסייה ופירות המחקר היו רכוש ציבורי ולאו דווקא פרטי. ועוד: עיקרון החופש האקדמי היה מקודש. "עתה כל המושגים האלה תחת התקפה ובאוניברסיטאות רבות הם נעלמו הלכה למעשה" הדגיש לייפר. הוא הדגיש "אילו ג'ונס סאלק, שהמציא את החיסון נגד שיתוק ילדים הידוע בשם 'תרכיב סאלק', היה פועל כעת באוניברסיטה, התרכיב היה נרשם על שם התאגיד הקשור במחקר (כי כמעט ולא נותר מחקר שאינו ממומן על ידי תאגידים גדולים), וכמובן כל ילד שהיה מקבל את התרכיב היה משלם תמורתו - במידה ולהוריו היה כסף. אבל סאלק גילה את התרכיב במעבדה אוניברסיטאית והתרכיב הפך במהרה לנחלת הכלל. ממציא החיסון שהציל מיליוני ילדים ממחלה וממוות לא קיבל גרוש מהמצאתו".

      לייפר גם סבור שהפיכת האוניברסיטה לתאגיד מתאפשרת על ידי צמצום מתמיד של מרצים מן המניין וגיוס "מורים מן החוץ", שהםו "כוח עבודה זול וגמיש, ללא קביעות, ללא ביטחון תעסוקתי, המוכן ללמד שעות רבות מדי תמורת שכר נמוך מדי". למעבר של עיקר נטל ההוראה והמחקר מן המרצים אל "כוח העבודה הזול של המורים מן החוץ" יש השלכות הרסניות לגבי רמת ההוראה והמחקר. "מי שרץ מכיתה לכיתה על מנת להרוויח דולר נוסף כדי לשלם את המשכנתא איננו מתפנה למחקר רציני ואין לו את הכוחות כדי לשפר את רמת ההוראה שלו". לדבריו חוקרים צעירים אלה, ללא מעמד באוניברסיטאות, היו לכוח עבודה זול במעבדות באוניברסיטאות המשרתות את התאגידים הגדולים המממנים את המחקרים השונים. "אם אני מנכ"ל של תאגיד גדול המייצר תרופות, מדוע אני צריך להקים מעבדה גדולה ויקרה ולהחזיק צוות של חוקרים בעלי שם, אם בחצי מן הסכום אני יכול להעסיק מעבדה אוניברסיטאית על צוותו באמצעות תרומה כביכול?" שאל לייפר את המתכנסים.

      ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.