בחודשים האחרונים מציפים את ישראל פליטים מכמה מדינות בחלקה הצפוני של אפריקה, ששסועות במלחמות פנימיות ומשברים כלכליים חמורים. הפליטים, שמגיעים מ[[סודן]], [[סומליה]], [[אריתריאה]], [[חוף השנהב]], [[גיניאה]] ו[[גאנה]], מקווים למצוא מקלט בישראל. ברוב המקרים המדינה לא ששה לשתף פעולה, והפליטים שקיוו להיקלט כאן מוצאים את עצמם זרוקים ברחוב.
חלק גדול מהפליטים מגיע מסודן, בעקבות המלחמה העקובה מדם ששוררת בחבל דרפור שבצפון המדינה. בארבע השנים האחרונות נלחמות מיליציות מוסלמיות, הנתמכות על ידי הממשלה, בשבטים אפריקאים. אנשי המיליציות, שמכונות "ג'נג'וויד", רוצחים, אונסים, שודדים, הורסים ושורפים כפרים שלמים. יותר משני מיליון איש נעקרו מבתיהם, ומאות אלפים מצאו את מותם חלקם נרצחו, וחלקם מתו ברעב ובמחלות. במציאות כזו, לא פלא שרבים יוצאים לדרך הארוכה לעבר ישראל.
כשהפליטים מגיעים לגבול בין מצרים לישראל, בסיועם של מבריחים בדואים, הם מותשים, חולים ורעבים. הם מצליחים לחדור את הגבול הפרוץ, ומיד נעצרים על ידי צה"ל, מפני שהם נכנסים לארץ בצורה לא חוקית. בשנה האחרונה נכלאו עשרות פליטים מסודן בכלא מעשיהו, על לא עוול בכפם, רק מפני שאין להם אישור כניסה. מנגד, אחרי שהבעיה הועלתה בכלי התקשורת, עשרות פליטים נקלטו בעבודה בקיבוצים ובבתי מלון בדרום הארץ.
כל גוף מטיל אחריות על האחר
בחודשים האחרונים הבעיה הולכת ומתעצמת, ועל פי ההערכה, מתחילת חודש מאי חצו את הגבול 700 מבקשי מקלט אפריקאים, שליש מהם מסודן. צה"ל והמשטרה חלוקים ביניהם על הטיפול בבעיה. הצבא טוען כי מדובר במהגרים ולכן האחריות לגורלם מוטלת על משטרת ההגירה, ואילו במשטרה אומרים שמדובר במסתננים ממדינות אויב, שהטיפול בהם מוטל על צה"ל.
כשכל אחד מהגופים מטיל על השני את האחריות, הפליטים נופלים בין הכיסאות. צה"ל נוהג להשאיר אותם מול תחנות משטרה או בפתחם של ישובים בדרום. ארגונים לזכויות אדם כמו "מוקד סיוע לעובדים זרים", כמו גם אזרחים יהודים ובדואים מסייעים להם ככל האפשר במזון, בתעסוקה ובדיור. הפחד הגדול שלהם הוא שהם יאלצו לחזור לאפריקה, שם מחכה להם מוות כמעט בטוח.
לאחרונה דווח כי ישראל תשלח סיוע בסך חמישה מיליון דולר לפליטים הסודנים שנמלטו לצ'אד השכנה. רבים תוהים מדוע המדינה טורחת להקציב סכומים גדולים עבור הפליטים בצ'אד, אך לא מטפלת כראוי בסודנים שמגיעים עד לכאן.