וואלה! בדרך לסופרבול

מאת: רחביה ברמן

מינסוטה וייקינגס

מאזן אשתקד: 5:11, מקום ראשון בבית.

מי חדש: ביירון צ'מברליין (טייט אנד) ולאנס ג'ונסטון (קיצוני הגנתי); טים אנגלהארט (תאקל הגנתי); ג'ייק ריד (תופס); מייקל בנט (רץ אחורי, רוקי).

מי נטש קורי סטרינגר ז"ל (תאקל התקפי, נפטר במחנה האימונים ממכת חום); באבי בריסטר (קווטרבק מחליף); אוורט לינדסי (גארד); מת'יו האצ'ט (תופס); ג'וני מק'ויליאמס (טייט אנד); ג'ון ראנדל (קיצוני הגנתי); דוויין רוד (ליינבקר); רוברט סמית (רץ אחורי, פרש); טוד סטוסי (תאקל התקפי);

כשהמאמן דניס גרין הכריז בתחילת העונה שעברה שהוא הולך עם דאנטה קולפפר הצעיר וחסר הניסיון בתור קווטרבק פותח, האוהדים לא ידעו אם לצחוק או לבכות. קולפפר הוכיח שיש לו תותח בזרוע, טורבו ברגליים וראיית משחק של רכז משחק ותיק ומנוסה, וגרם לגרין להיראות כמו גאון. כל עוד הוא בריא, אין למינסוטה בעיות בעמדה החשובה ביותר במשחק. עוד מככב במינסוטה רנדי מוס, אולי התופס המוכשר ביותר מאז ומעולם. בהתקפה אין למינסוטה בעיה, אבל בהגנה זה סיפור אחר לגמרי. כשהיא פגשה בקבוצה הגנתית מצוינת עם תוכנית מתאימה, זה נגמר בסיוט של 41:0 בגמר ה-NFC, שם הצליחה אפילו התקפה בינונית כמו זו של הג'איינטס להיראות כמו מכונה מפחידה על רקע החולשה ההגנתית של מינסוטה. כריס קרטר, אחד התופסים הגדולים בהיסטוריה, שקל לפרוש אבל חזר בו לבסוף. ייתכן מאד שזו תהיה עונתו האחרונה. ההגנה אמנם התחזקה כתוצאה מהגעתו של לאנס ג'ונסטון, אבל איבדה את ג'ון ראנדל ודוויין רוד. ג'ונסטון יצטרך, כמעט לבדו, להפוך הגנה סתמית ומטה למכובדת.

מינסוטה תמשיך לחיות על יכולתה ההתקפית, שספגה מלומה אדירה כשהרץ המעולה רוברט סמית' הכריז על פרישה בתום העונה הקודמת, ועוד אחת כשמנהיג קו ההתקפה קורי סטרינגר ז"ל נפטר בעקבות סיבוכים ממכת חום שספג בתחילת מחנה האימונים. את קורי מחליף לינדזי אוורט הוותיק, שמן הסתם יהיה בסדר, אם כי לא באותה רמה כמו סטרינגר. הרוקי מייקל בנט מראה סימנים לעתיד מרשים, אבל חוסר הניסיון שלו בוודאי יפגע בו ובקבוצה במהלך העונה. סך הכל, זה יספיק למאזן טוב בעונה הרגילה, אבל קשה שלא להתרשם שבפלייאוף שוב יימצא מי שיוכל להשתיק את קולפפר, מוס וקרטר – לפחות במידה מספקת כדי לנצל את החולשה ההגנתית הברורה שלה.

תחזית: 5:11, מקום ראשון או שני בבית.

שיקאגו ברס

מאזן אשתקד: 11:5, מקום אחרון בבית.

מי חדש: פרד באקסטר (טייט אנד); קווין דוגינס (סנטר); מייקל דומאס (סייפטי); בראד מיינארד (בועט הרחקות); דיימון שלטון (פולבק); קית' טריילור וטד וושינגטון (תאקלים הגנתיים); לארי וויגהאם (סייפטי); פלויד יאנג (מגן פינה)

מי נטש: בראד קולפפר וג'ים פלאניגן (תאקלים הגנתיים); סדריק דונאלדסון ושון וודן (מגיני פינה); קרטיס אניס (רץ אחורי); אדי קניסון (תופס); בילי ג'ו טוליבר (קווטרבק); קייסי וויגמן וטיי וייז (סנטר).

באמצע שנות השמונים הייתה לשיקאגו את קבוצת ההגנה הטובה בכל הזמנים, נכון לאותו זמן. זה אפילו הביא לה אליפות אחת. אבל מאז סוף העשור ההוא שקעה שיקאגו לתהומות האפרוריות והעליבות. לפני שנתיים חשבו הברס שמצאו את האיש שינהיג את ההתקפה שלהם לעידן חדש של תהילה. קייד מקנאון קוראים לו. אחרי שתי עונות ומאזן עלוב למדי, ואחרי שמקנאון סירב להפגין את מידת המחויבות המתבקשת מתפקידו ומהישגיו המפוקפקים, החליטו הברס למזער את הנזק ופשוט שחררו אותו. שיין מת'יוס, בעל ותק של שמונה שנים בליגה, הוכרז כקווטרבק הפותח, וג'ים מילר הצעיר הוכתר למנהיג העתיד שיבלה את העונה הנוכחית בלימודים מהספסל.

שיקאגו, שסבלה אשתקד מהגנה עלובה, חיזקה מאד את קו ההגנה בוושינגטון וטריילור. את בחירת הדראפט הראשונה שלה היא הוציאה על דייויד טרל, תופס מעולה שמסתמן ככוכב עתידי. התופס הראשון שלה הוא מרקוס רובינסון, שהוא כוכב כבר בהווה, אבל הוא פצוע וספק אם יפתח את העונה. אם יחלים במהירות, תהיה לשיקאגו התקפה מאיימת למדי, גם בזכות הרץ המוכשר ג'יימס אלן. קו ההגנה המשופר ימנע מקבוצות לדרוס את הדובים, וסך הכל צפוי שיפור. לא חזרה מיידית לתהילה, אבל צעד ראשון במסע.

תחזית: 9:7, אולי אפילו 8:8. מקום רביעי או אחרון בבית.