אהוד ברק נולד במשמר השרון ב-1942, והתגייס לצה"ל ב-1959 לסיירת מטכ"ל. הוא לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, ופיקד על חילוץ נוסעי מטוס הסבנה החטוף ב-1972. ב-1976 היה ממתכנני פעולת החילוץ של המטוס החטוף ב[[אנטבה]]. ב-1991 מונה לרמטכ"ל, תפקיד בו שימש עד 1995. ברק ידוע כחייל המעוטר ביותר בצה"ל. בין השאר, הוענקו לו עיטור המופת וארבעה צל"שים.
ביולי 1995 מונה לשר הפנים בממשלת רבין, מינוי שלווה בסערה עקב האשמות שנטש כרמטכ"ל את זירת [[אסון צאלים ב']]. ההאשמות נדחו על ידי מבקר המדינה כשנתיים מאוחר יותר. ב-1997 נבחר ליו"ר מפלגת העבודה. ב-1999 ניצח את מועמד הליכוד בנימין נתניהו בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה, כמועמד "ישראל אחת" (שילוב של מפלגת העבודה, מימד וגשר), וכראש הממשלה עמד בראש הנסיגה מלבנון במאי 2000.
בעקבות כשלון שיחות קמפ דיוויד ופרוץ אינתיפאדת אל אקצה הסכים ברק להקדמת הבחירות בדצמבר 2000. בבחירות, שהתקיימו בפברואר 2001 הפסיד ברק לאריאל שרון, ופרש מהחיים הפוליטיים. הוא ניסה לחזור לחיים הפוליטיים בסוף 2004, אולם החליט לפרוש שוב אחרי כעשרה חודשים. בינואר השנה הודיע ברק על ניסיון נוסף לשוב למערכת הפוליטית: במערכת הבחירות הנוכחית התמודד ברק פעם נוספת על ראשות מפלגת העבודה וזכה בסיבוב השני מול עמי אילון.
"ברק הישן חזר"
מאז היבחרו לראשות מפלגת העבודה, חזר ברק על הבטחתו ממסע הבחירות שלו, לפיה מפלגת העבודה תפרוש מהממשלה אם לא יתפטר ראש הממשלה [[אהוד אולמרט]] לאחר פרסום הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד. עם זאת, ברק נועד מאז היבחרו עם ראש הממשלה, והשניים שיתפו פעולה בהליך הבזק באמצעותו ימונה לשר ביטחון. בעקבות כך טענו מקורבי פרץ כי "ברק הישן חזר". פעולות רבות של ברק התקבלו במחנה פרץ כניסיונות לקעקע את מעמדו במפלגת העבודה.
עם הבטחת כניסתו למשרד הביטחון, דיווח העיתון Sunday Times על כוונת ברק לפתוח במהלך צבאי בעזה. ברק עצמו אמר כי ירכז את מאמציו, עד לפרסום דו"ח וינוגרד הצבאי, במשימות ביטחוניות ובשיקום צה"ל ויכולת ההרתעה שלו.
ביקורת חריפה לצד הערכה
למרות שהוא זוכה להערכה רבה, לאורך הקריירה הצבאית והפוליטית שלו ספג ברק ביקורת רבה על התנהלותו במספר מקרים שזכו לתהודה ציבורית רבה. כאמור, כרמטכ"ל ביקרו את ברק על התנהגותו בעת אסון צאלים ב', ובנוסף, היו שטענו שעמדתו כלפי שיחות אוסלו חרגה מתפקידו כרמטכ"ל המונה על צבא ביצועי בלבד.
כראש ממשלה נאלץ ברק להתמודד עם האשמות חמורות שהועלו אחרי ניצחונו בבחירות, לפיהן הוקמו עמותות פיקטיביות למימון מסע הבחירות שלו. ברק עצמו לא הואשם במסגרת חקירת המשטרה, ובסופו של דבר נסגר התיק.
אחרי מהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי, במהלכם שימש כראש ממשלה, ועדת אור לחקר האירועים מצאה אותו אשם בשניים מהסעיפים בהם הואשם, אך לא הועלו המלצות אישיות נגדו.