המנצח הגדול של המערכות האחרונות בפוליטיקה הישראלית, כידוע, הוא לא אהוד ברק, שהצליח על חודו של אחוז לרשת את המפלגה השסועה ההיא, או שמעון פרס, שלראשונה תואר בכותרות הראשיות של העיתונים כ"ווינר". המנצח הגדול הוא ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שזכה בשותף תאום משמאל, והצליח לארגן מספיק שטיקים ודילים בשביל להכניס את המועמד שלו למשכן הנשיאות. אתמול התגאו יועציו ומקורביו בכך שלמרות הכל, הנה ההוכחה שאולמרט ביצועיסט: עדיין מסוגל להוציא לפועל מהלכים מדיניים, יכול לרתום את הכנסת, לשכנע חלוקים בדעותיהם ולסחוף אחריו בכריזמה את נבחרי העם. כוחו של ראש הממשלה עדיין במותניו, חיככו ידיים בסיפוק. הוא עדיין חזק.
כמעט כל זה נכון. אולמרט אכן הוכיח שהוא אשף פוליטי, רב מעללים ורווי נסיון, שיודע למשוך בחוטים, מאחורי הקלעים אך באופן מספיק גלוי כדי שכולם ידעו שהוא המוציא לפועל, שמכיר את העסקנים, דובר את שפתם ומכיר את מנהגיהם הפוליטיים כאילו הוא אחד מהם (כאילו, עאלק). אבל המציאות בישראל מוכיחה שכוח פרלמנטרי בטל בשישים מול כוח אלקטוריאלי. אזרחי ישראל לא רוצים את אולמרט במשרד ראש הממשלה, בצדק או שלא, וללא תמיכת העם אולמרט הוא נכה במרתון פוליטי. אולמרט לא יכול לבצע רפורמות כלכליות, רפורמות במערכת החינוך ועל אחת כמה וכמה אינו יכול להוציא מהמגירה את תוכנית ההתכנסות שלו, שמעולם לא וויתר עליה (רק כדי להירשם בדפי ההיסטוריה לצד שרון). אולמרט מצליח לשמור על כוחו בקושי רק בתוך הכנסת, במנותק, מרחף מעל העם על אדי דלק.
אולמרט חי בריאליטי?
האמירות הבאות בנאליות אולי, מעט מתקתקות, מזכירות את הדיאלוגים האליטיסטיים של "הבית הלבן", ובכל זאת: אנו עדיין חיים בדמוקרטיה. הכוח עדיין שייך לעם, והעם לא מעוניין להאציל סמכויות לאולמרט. אולמרט הוא אכן ביצועיסט, אבל רק בתוך המליאה, רק בתככנות הפוליטית מהוסת הקולות, כפופת הגב. אלו הן החליפות העלומות המסדרונות הכנסת ש"מזיזות עניינים" תיאורטיים, משיגות הישגים פוליטיים ריקים ולמעשה לא עושות דבר מלבד הזזת כוחות דימיוניים בארגז חול אסטרטגי, שאין לו שום קשר למציאות. המציאות מתרחשת בקרב האנשים ברחוב, ושם זוכה אולמרט לכ-20% תמיכה. זה הנתון היחיד שמלמד על כוחו הנוכחי של אולמרט, ולא שום הישג פוליטי.
את מי אולמרט מזכיר? את אותו מתמודד בתוכנית ריאליטי כזו או אחרת, שמתלחש עם אחד, מסתודד עם אחר, תוקע לזו סכין בגב, מבטיח הבטחות להוא רק כדי להפר אותן אחר כך, ורץ להתלוצץ מול המצלמה העוקבת אחריו, ממתיק סוד לצופים בלבד, מתפאר ביכולותיו הכרישיות לעשות מניפולציות ולהטות כל מצב לטובתו. כל זאת, רק כדי לגלות בהפתעה ובעלבון ששאר המשתתפים בחרו להדיח דווקא אותו, והוא אורז את חפציו לפני כולם ונשלח בבושת פנים הביתה. דבר אחד אי אפשר להשיג בתכסיסים, כיוון שאי אפשר לשקר על כל דבר לכולם כל הזמן: את אהדת העם ותמיכתו, שבלעדיה לא היה שלום עם מצרים ועם ירדן וגוש קטיף עדיין היה מאוכלס במשיחיים רדופים.