שמעון פרס הוא הנשיא התשיעי של מדינת ישראל לאחר שזכה בתמיכתם של 86 חברי כנסת בסיבוב ההצבעה השני, בו התמודד לבד לאחר ששני המתמודדים האחרים, ח"כ קולט אביטל וח"כ ראובן ריבלין, הודיעו לאור תוצאות הסיבוב הראשון על פרישתם מהמרוץ ותמיכתם בו.
פרס נולד בפולין בשנת 1923 כשמעון פרסקי. ב-1934 עלה עם משפחתו ארצה, כבר בנעוריו היה פעיל ב"נוער העובד" ושימש כמזכיר וגזבר בקיבוץ "אלומות", שהוא ממייסדיו. בהיותו בן 24 נבחר למזכיר "הנוער העובד והלומד". בימי הקמת המדינה עסק בשליחותו של בן גוריון ברכישת נשק למדינה שבדרך, לאחר מכן שימש כסמנכ"ל במשרד הביטחון וב-1953 מונה למנכ"ל המשרד, תפקיד בו פעל לקידום יכולת ההרתעה של ישראל ולאחר מכן להקמת הכור הגרעיני בדימונה.
האיש של בן גוריון
ב-1959 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפלגת מפא"י, וכיהן כסגן שר הביטחון. ב-1965 פרש עם בן גוריון ואחרים להקמת רפ"י, ושימש כמזכ"ל המפלגה. לאחר מלחמת ששת הימים פעל לאיחוד רפ"י עם מפא"י והקמת מפלגת העבודה ורשימת "המערך". בשנים לאחר מכן, תחת ראשי הממשלה אשכול ומאיר, שימש פרס כשר התקשורת, שר ההסברה, שר התחבורה, שר הקליטה וכשר ללא תיק.
לאחר פרישתה של גולדה מאיר מראשות הממשלה והעבודה ב-1974, התמודד פרס לראשונה נגד יצחק רבין על ראשות המפלגה. רבין ניצח ברוב דחוק, ומינה את פרס לשר ביטחון בממשלתו. לקראת בחירות 1977 פרש רבין לאחר גילוי חשבון הדולרים של רעייתו, ופרס נבחר לראשות העבודה ומועמדה לראשות הממשלה, אך הפסיד למועמד הליכוד מנחם בגין.
בחירות 1981 היו הסוערות שידעה המדינה, ופרס זכה בהן לקיתונות של זעם והטרדות מצד פעילי ליכוד. הוא הפסיד במנדט אחד לליכוד, ובגין המשיך בתפקידו. רבין, שהמשיך להתמודד מולו בשנות ה-80 מספר פעמים על ראשות העבודה, הפסיד לו פעם אחר פעם, עד לניצחון בפריימריז שלפני בחירות 1992.
ראש ממשלה לראשונה
ב-1984, לאחר תיקו בין הגושים בבחירות, מונה פרס לראש ממשלה בממשלת הרוטציה. בשנתיים הבאות זקף לזכותו את הוצאת צה"ל מלבנון ובלימת האינפלציה המשתוללת. לאחר מכן שימש כשר חוץ תחת יצחק שמיר.
בבחירות 1988 ניצח הליכוד בניצחון דחוק, ופרס המשיך את ממשלת האחדות עם שמיר, הפעם כשר אוצר. ב-1990 נכשל ניסיון להחליף את הממשלה, במה שכונה לאחר מכן "התרגיל המסריח". לאחר הפסדו לרבין ב-1992, נבחר פרס ראשון ברשימת העבודה לכנסת והשניים חברו לאחר שנים של יריבות בשנותיו האחרונות של רבין לשיתוף פעולה, כשפרס משמש כשר חוץ ומוביל את הסכמי אוסלו. ב-1994 זכה יחד עם רבין בפרס נובל לשלום.
לאחר הירצחו של רבין בנובמבר 1995, שימש פרס כראש ממשלה לכחצי שנה, עד להפסדו בבחירות הישירות הראשונות לראשות ממשלה ב-1996 לבנימין נתניהו. פרס לאחר מכן הודיע כי לא יתמודד שוב לראשות העבודה, ושנה לאחר מכן פינה את התפקיד לאהוד ברק, שניצח בפריימריז. ברק עצמו השפיל את פרס במונעו ממנו להתמנות לנשיא המפלגה.
שנות ה-2000 - המפץ הפוליטי הגדול
לאחר בחירות 1999 מינה ברק את פרס לשר לשיתוף פעולה אזורי, ולאחר הפסדו של ברק בבחירות 2001, לקח פרס את מושכות המפלגה כיו"ר זמני. הוא חבר לאריאל שרון לממשלת אחדות וכיהן כסגן ראש ממשלה ושר חוץ. המפלגה פרשה מהממשלה לקראת בחירות 2003, בהן הפסיד עמרם מצנע לשרון, אך לקראת תכנית ההתנתקות הוביל פרס את חזרת המפלגה לממשלת שרון.
בנובמבר 2005 הפסיד פרס שוב, הפעם בהתמודדות מול עמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה. מספר ימים לאחר מכן, ב"מפץ הגדול" של הפוליטיקה, חבר פרץ לאריאל שרון בהקמת מפלגת "קדימה". לאחר הבחירות הבאות, אותן הוביל אהוד אולמרט, מונה פרס למשנה לראש הממשלה והשר לפיתוח הנגב והגליל.
פרס נשוי לסוניה למעלה משישה עשורים, אותה הוא הכיר כרפתן בקיבוץ אלומות. הוא אב לשלושה, סב לשמונה נכדים ונינה. הוא חיבר 11 ספרים ובעצמו היה נושאם של לא מעט ספרים שנכתבו, ביניהם הביוגרפיה "כעוף החול". הוא מדינאי מוכר ומכובד בעולם, ושמו הוזכר לא פעם כמועמד למזכ"ל ארגון האומות המאוחדות. בעבר שימש גם כסגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי.