המאבק על עתיד העיר ירושלים נלקח בימים האחרונים לזירה חדשה - אולמות הקולנוע ותחרויות הסרטים. הטריגר לכך היה הסרט הפלסטיני "אני בירושלים" ("אנא פי אל-קודס") שזכה בפרס הראשון בתחרות הסרטים של האיחוד הערבי לשידור ולטלוויזיה ה-13 שהתקיימה בטוניס, ושבזכייתו צפוי לשוב ולעורר את העולם הערבי למצב הפוליטי הסבוך בירושלים. הסרט גבר על 176 סרטים נוספים, סדרות טלוויזיה ופרוייקטים דוקומנטריים מהעולם הערבי.
"אני בירושלים" הוא סרט בן 35 דקות העוקב אחר ילד פלסטיני בשם עבדאללה שמגיע בפעם הראשונה בחייו לירושלים. הילד חולם להגיע ל[[מסגד אל אקצה]], אותו הוא ראה רק בתמונות, אולם בדרכו לשם הוא נתקל בקשיים הביטחוניים והפוליטיים שנגרמו בשל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "דרך מסע שאמור להיות פשוט", כתבו יוצרי הסרט, "מתוודע הילד לתנאי החיים הקשים של תושבי מזרח ירושלים, ולאמצעי הדיכוי של הכיבוש הישראלי".
"יש התעלמות מכיבוש ירושלים"
במאית הסרט מונא אל-ג'ריידי אמרה בראיון לאתר אל-ג'זירה, כי "התחרות הייתה קשה מאוד". לדבריה, "הזכייה נבעה מכך שהסרט מציג סוג חדש של סרטים דוקומנטרים, שבפשטותם מציגים את הכוחנות". בהתייחסה לשם הסרט אמרה ג'ריידי, כי "חשוב היה לי שהשם ירושלים (אלקודס) יהיה בכותרת. חשוב היה לי לדבר על כיבוש ירושלים המזרחית, ממנו מתעלמת התקשורת העולמית".
לדבריה, "כשמדברים על ירושלים חושבים רק על המסגדים, אבל בסרט שלי אני מציבה מראה מול עוולות נוספות גירוש תושבים ערבים מירושלים, הרס בתים וייהוד העיר". אל-ג'ריידי טוענת שהניסיון להפוך את ירושלים ליהודית הוא כה גדול עד ש"אפילו על פרסומות לרכישת פלאפל בירושלים מוצב דגל ישראל".
אחד המוטיבים שמנסה אל-ג'ריידי להעביר בסרטה הוא העובדה שירושלים המזרחית תהיה לעד חלק מכריע במדינה הפלסטינית. אחד המשפטים שאומר הילד עבדאללה כשלא מתאפשרת כניסתו לאל-אקצה הוא "אני אגיע אלייך ירושלים, גם אם אדע שאני עשוי למות. אגיע אלייך ירושלים, שכן אני אוהב אותך עד מוות".