"עיר האלוהים" בLA

"חיים מסוכנים" מביא את סיפורו של כריס בן 14 (טריוול), ילד טוב של אמא, שמאוד מזכיר את בושקפה מ"עיר האלוהים". הסרט מביא לצופה ממקור ראשון. מצלמת ווידאו שמתגלגלת לידיו של כריס - הודות למשפחה שלקחה פניה לא נכונה ונכנסה לשכונת ה"ווסט סייד" המסוכנת ונשדדה על ידי כנופיה – מאפשרת לכריס לייצג את חייו באופן ישיר יותר ומתווך פחות.

אחרי שעוברת הבחילה מהדקות הראשונות של צילום "ניסיוני" של ילד בן 14 שמתלהב מהמצלמה שלו, כריס מתחיל לצלם ביד יותר יציבה את עצמו ואת הסובבים אותו. הוא מציג את השחקנים הראשיים ומתחיל לדובב אותם במיומנות של מראיין דוקומנטרי ותיק.
הפתיחות מצד הדמויות, לעיתים אפילו הקשוחים ביותר שבהם, כמו "סיריאל קילר"(דרונטי מקלאנדון) - שקיבל את הכינוי בגיל 13 אחרי שחיסל כנופייה שלמה בעצמו - מקרב את כריס לחבורה, עד שהוא הופך בה לחבר מן המניין.

כריס מדרדר לעולם הפשע ובהדרגה הופך לילד רע ואכזרי וכבר לא כל כך חמוד. הוא מתחיל לקחת חלק פעיל בכנופיה, ומוצא את עצמו תחת חסותו של אלונזו, ראש הכנופיה שמנצל אותו לעסקי הסמים שלו. עסקים שמהווים, מסתבר, מלבד גניבות, עיקר ההכנסות של כנופיות. באחת הסצנות אלונזו מלמד את כריס את המתכון הסודי שלו לקראק משובח ("מעט סמים, מעט סודה לשתיה ולהרתיח כמה דקות.."). אפשר להגיד שהאמון שכריס מקבל מכל אחד מחברי הכנופיה בזמן כל כך קצר הוא לעיתים מעט מוגזם ולא הגיוני. אבל אולי בעצם הוא בחר לצלם רק את החלקים הטובים..

הסרט זכה בפרס האנסמבל בפסטיבל ניו יורק לסרטי אנדרגראונד, אז בטוח מישהו חשב שהוא מוצלח.
בעיני הוא מוצלח קצת פחות, אם בגלל קצב העריכה המהיר והקופצני שבגללו מושמטים קטעים שלמים בין תמונה לתמונה, או חוסר האמינות הנובע מהתחושה שאף ילד בן 14 לא היה יכול לצלם חומרים אלה באופן כזה.

לסיכום אפשר להגיד שהסרט מומלץ לכל מי שחי ונושם את חיי הגאנגסטאר אבל הוא לא מומלץ בגדול לכל אחד. אלו שכן יכולים להינות ממנו הם אלו שלו ראו את "עיר האלוהים" ויעדיפו לראות את הגרסה האנגלית שלו, עם תרגום.