אם לא היתה מלחמה לא היו התנחלויות, ולא איחוד ירושלים ולא כיבוש רמת הגולן ולא שלום עם ירדן. בעיקר אפשר לומר כי לולא המלחמה לא היתה עולה כלל שאלת הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית. הפלסטינים יצאו מאוד נשכרים מהמלחמה. לפניה הם היו מפורדים ומפוצלים תחת שלטונן של שלוש מדינות ירדן, מצרים וישראל. כולם מדברים על החיים הקשים תחת כיבוש ישראלי, אבל שוכחים שהפלסטינים היו קודם תחת כיבוש מצרי וירדני, וזה ממש לא היה פיקניק. ששת הימים בעצם איחדה את כל הפלסטינים, בירדן, במצרים ובגבולות ישראל, תחת שלטון אחד, לראשונה מאז המנדט הבריטי. המלחמה תרמה מאוד לתודעה הפלסטינית הלאומית, ובמקביל ערערה את האמונה בנאצר וברעיון הפאן-ערביות, שספג תבוסה מוחצת. הפלסטינים החלו להאמין שאפשר לסמוך רק על עצמם. כך הפכו אש"ף ופתח לגורם כל כך מכריע. לולא המלחמה אין ספק שהפלסטינים היו שומרים על פרופיל נמוך יותר.
לולא המלחמה גם לא היתה קמה הברית האסטרטגית של ישראל עם ארצות הברית. כולם שוכחים שישראל נלחמה את המלחמה בנשק צרפתי, לא אמריקאי. רק אחרי המלחמה, כשישראל הוכיחה את עצמה כגורם מכריע במלחמה הקרה, היא הפכה לנכס אסטרטגי של ארה"ב.
מבחינת הזירה האזורית, מצבה של ישראל לא היה משתנה באופן קריטי לולא המלחמה. הערבים לא היו מקבלים אותה וממשיכים לנסות להשמידה.
* ד"ר מיכאל אורן הוא עמית מחקר בכיר במרכז שלם ומחבר הספר "שישה ימים של מלחמה"
ב-67' לא היתה מלחמה - דר' מיכאל אורן
מיכאל אורן
8.6.2007 / 1:16