אאאווווווווווווו

"יותר משזה כלי נגינה, זה כלי ששייך לתחום אחר, אולי דומה יותר לאמנויות לחימה, יוגה ומדיטציה. אדם שמתחיל ללמוד דיג', הכלי הופך למורה שלו. אולי זה כמו זן". הדיג' אולי הופך למורה, אבל בינתיים יורם סיוון דווקא מלמד דיג'ירידו - צינור העץ הארוך הזה, שמזמן יצא מגבולות האבוריג'נים באוסטרליה.

לפני שפגש את הדיג', היה סיוון נגן קרן היער של התזמורת הסימפונית בחיפה, ואחר כך נגן סקסופון. המפגש הראשון היה בהודו: "פתאום אתה רואה כלי שאין לו תווים, אין לו כפתורים, אין שום דבר. כלי שיש לו רק תו אחד. ואז אתה מבין שהוא יותר מכל הכלים האחרים". גם התפקיד של המורה לדיג' הוא אחר. "בדיג' מורה יכול ללמד אותך רק את תחילת הנשיפה. הדיג' הוא כלי של סבלנות, אתה בוחר להתעניין בו, ומאותו רגע מדובר בתהליך סבלני של הקשבה והיכרות עם הגוף. לכאורה הדיג' הוא הנושא, אבל מתחת לפני השטח אתה לומד דברים אחרים על עצמך, על הגוף שלך".

הדיג' הראשון התגלה אי שם בערבות אוסטרליה לפני 20 אלף שנה. האבוריג'נים גילו עצי אקליפטוס חלולים שאפשר לנשוף בהם. במקור הטרמיטים הם שיוצרים את החור שבעץ. בארץ אין טרמיטים ולא משתמשים באקליפטוסים. סיוון בונה את הדיג'ים שלו מעצים שונים, אפילו מקקטוסים. בשנים האחרונות הכלי הזה הוא הלהיט הגדול ביותר של המוסיקה האתנית. סצינת הדיג' בארץ צעירה יחסית, אך מונה, להערכת סיוון, כמה מאות נגנים. בכל יום רביעי בערב מתכנסים אצלו בחצר תלמידים ונגנים לסשן דיג', שההשפעה שלו משתווה לשוד של משאית פרוזאק.

תחילת הנגינה יכולה להיות קשה. נדרש מאמץ לא קטן לנשוף ולהוציא קול מגליל העץ שאורכו יותר ממטר, וזה עוד לפני שהזכרנו את הנשימה המעגלית – אותה טכניקה של נשימה רצופה שלפי המיתוס של הדיג' פוקדת יום אחד את הנגן. " הדרך ללמוד היא לא להקשיב למוסיקאים אחרים ולחקות אותם, אלא למצוא את הזמנים שבהם אני מרוכז, ורק אז אני אוכל ללמוד משהו חדש", אומר סיוון. "המחסום העיקרי הוא לא גופני, אלא הסבלנות".

בגלל אופי הכלי, לזמן הנגינה יש חשיבות עצומה. "יש דברים שאתה לא מבין עד שאתה לא מנגן הרבה שנים. אחרי שש שנים של נגינה, את רוב הדברים שהבנתי אני לא יכול לתאר במילים, והם גם בכלל לא קשורים למוסיקה. ההתרכזות בנשימה מביאה אותך למצב של טראנס. זו פעולה מונוטונית שמביאה אותך למצב של ריכוז מאוד מאוד גבוה, עד למצב שבו ההכרה שלך משתנה. זו הסיבה שאני ממשיך לנגן, כדי להגיע כל הזמן לרמה גבוהה יותר של פתיחות". גם עם הניסיון, אומר סיוון, היופי של הדיג' הוא שבכל פעם אתה מתחיל מחדש. "בסקסופון יש לך כפתורים, אתה יכול לחזור על הצירוף שלהם. בדיג', גם אם ניגנת את הקטע שהיה לדעתך הכי מדהים בעולם, לא תוכל לחזור עליו, כי אין תווים. כל תנועה של הגוף, הלשון, הסרעפת או השפתיים, משנה את הצליל. אי אפשר להסביר את הצלילים האלה, הם צלילים של הנשמה".