אדוני ראש הממשלה,
אני יודע שאתה כבר לא כל כך רגיל שאנשים פונים אליך בתוארך ועוד מכנים אותך יקר. בימים אלה, כשאתה טובע בהאשמות של שחיתות, כשוועדת וינוגרד לא מאירה לך פנים, כשאתה חתום על כשלון מלחמת לבנון השניה, אתה רגיל לשמוע "אולמרט" עם איזו מילת גנאי ליד. ותאמין לי שגם אני רוצה להיסחף אחרי ההמון, אבל נשארה לי עוד טיפת כבוד לתפקיד אותו אתה ממלא, גם אם קצת פחות כלפי הבן-אדם.
אם כן, אדוני ראש הממשלה, אתה בוודאי יודע שהכנסת והממשלה שבראשותך, אישרו היום בקריאה טרומית חוק המאפשר לעיריית ירושלים להתנהג כדיקטטורה בתוך מה שאנחנו מכנים, לא תמיד במדוייק, הדמוקרטיה של המזרח התיכון. הקואליציה הרעועה שהצלחת להרכיב איכשהו, קיבלה את החופש ממך לשלול חופש מאחרים.
"איני סבור שירושלים היא המקום הראוי לערוך בו מצעד גאווה, אך אין מקום לאסור זאת בחוק", היתה לשון ההודעה שיצאה ממשרדך בתגובה. ובכל זאת, איפשרת לחברי הקואליציה שלך חופש בחירה, בידיעה שזו תהיה רוח החוק. בזמן שבמדינת ישראל על שריה ופקידיה המושחתים, תאבי השררה והבצע, כבר קשה להתפלא על החלטות שההגיון מהן ומעלה, עליך, הפעם, אני דווקא מתפלא.
ירושלים צריכה גאווה
כשהייתי ילד, ההורים שלי אמרו לי שאנחנו יותר חשובים מכל עבודה. הם לימדו אותי, שלא משנה מה, וכמה קשים יהיו דברים, אני ואחיותיי במקום הראשון, ואותנו לא "ימכרו" בעבור שום דבר. כי אנחנו הילדים שלהם, בשר מבשרם, ואף חבר או קולגה או בוס לא שווה יותר מאיתנו. אני שואל את עצמי, מה דנה אולמרט, בתך שחיה מחוץ לארון, חושבת עכשיו? האם גם אבא שלה, שהוא ראש הממשלה, רואה אותה במקום הראשון? לפני כולם, לפני העבודה, לפני החברים, או שמכרת אותה בעסקה הקואליציונית, כדי שחבריה לא "יפיצו את התועבה" בירושלים?
ראש ממשלה יקר, אני לא צריך לספר לך שאתה ראש ממשלה מהגרועים שידעה ההיסטוריה שלנו. יש מספיק אחרים שמספרים לך את זה, אתה רואה את זה במספרים שמופיעים בסקרים, ומדי פעם אתה גם בטח מציץ בטוקבקים. אני גם משוכנע שהיועצים שלך מספרים לך בחדרי חדרים שמצבך די רע, שלא לומר מעורער, לפני שעושים ספינים לתקשורת ומספרים על הצלחותיך המפוארות. ועכשיו, כשיש לך הזדמנות להראות שקורצת מחומר אחר, שיש בך טיפת מנהיגות, אתה משתף פעולה, גם אם באופן עקיף, עם אנשי החושך, ועוד מעז להתבטא בנושא. כאילו לא חרכת מספיק את העם בלבנון, כאילו לא עשית מעצמך מספיק צחוק עם השחיתויות שנקשרו בשמך ובשם שריך, עכשיו אתה גם מפלג אותנו יותר משהיינו קודם.
אם היה לי חלק מהממון שיש לגאידמק, הייתי שוכר עשרות אוטובוסים ורודים, שולח לירושלים ומפנה ממנה כל אדם נאור ובר דעת. מוציא ממנה את כל הצבעים ומשאיר אותה רק עם השחור. מצדי, שהעיר תהיה סגורה משישי בצהרים עד שבת בערב, מצדי שיגידו שהחרדים ניצחו, אבל "ניצחון" כזה מגיע להם, ולכם, ולך.
אני רוצה בכל זאת לסיים בנימה מפוייסת ולהזמין אותך ביום שישי הקרוב לתל אביב. אני רוצה שתגיע למצעד הגאווה שלנו. בוא תלך שם, תוביל אותו בגאווה, ותראה מי האנשים שמאחוריך. תראה הומואים צעירים בתחתונים ורודים ובלי חולצה. תראה מבוגרים ואנשים שאוהבים בגדי עור. תראה גם הרבה מאוד אנשים שלא היית חושב לעולם שהם "כאלה", אבל הולכים יד ביד עם בן הזוג שלהם. אלה שלא מופיעים בעמוד האחורי שבעתון. הם אולי הרוב, אבל לא צבעוניים מספיק. הכי חשוב תראה הרבה מאוד אנשים ששמחים שיש עיר אחת בישראל שנותנת להם את החופש להיות מי שהם ולעשות מה שהם רוצים עם מי שהם אוהבים.