מקום המגורים: שירותים ציבוריים

המצוקה הכלכלית של משפחת מקבוט המרוקאית, הובילה אותה להתגורר במקום העבודה של האב, השירותים הציבוריים "סידי" בעיר סאלי. עז א-דין באג'ה ואשתו חדיג'ה ירדו מנכסיהם אחרי שבתם נחטפה ונאלצו למכור את רכושם כדי למצוא אותה. כשנמצאה הבת, לא היה עוד ביכולתם להתגורר בדירה שכורה, שכן המשכורת של אב המשפחה הגיעה לדולר אחד ביום בסך הכול. אחרי שבע שנים של מגורים בצחנה ובלכלוך, פנתה המשפחה לעיתון. מטרתה הייתה להפיץ את סיפורה ברבים, כדי ללחוץ על הממשלה לסייע לה בפתרון מגורים חליפי.

בפועל, פרסום הסיפור גרם להם אפילו נזק רב יותר. הממשלה חסמה את השירותים הציבוריים, שהופיעו בתעודות הזהות שלהם כמקום מגוריהם הרשמי. האב איבד את מקום עבודתו וכעת כולם מצטופפים בביתה של אימה של חדיג'ה מקבוט. המשפחה שוחחה עם כתב ה-BBC וסיפרה לו על מצבה הבלתי נסבל. "עכברים וחולדות אכלו את הבגדים שלנו ופחדתי שהם יפגעו בתינוק שלי", אמרה חדיג'ה. "כשהבן הגדול הלך לבית הספר, הילדים היו מקניטים אותו וקראו לו 'הילד מהשירותים'". אב המשפחה סיפר על מצב בריאותו הקשה, שבגללו הוא מתאשפז בממוצע שלוש פעמים בשנה בבית החולים.

ממשלת מרוקו אינה מראה כוונה למצוא פתרון למצוקת המשפחה. האב אומר כעת שהוא מתכוון לחפש ספינה ולברוח איתה למקום בו ילדיו לא יהיו רעבים. "אולי נמות בלב ים", הוא אומר, "אבל אולי נגיע למקום טוב יותר". הפערים הכלכליים במרוקו אדירים ובצד אנשים החיים חיי פאר ומותרות ישנן שכונות עוני מוכות רעב ופשע, מהן יצאו לאחרונה גם כמה ניסיונות לבצע פיגועי התאבדות.