המקדש שנבנה בחטא

לאחר שמואשם שלמה המלך בעבודת אלילים ובהליכה אחרי אלוהים אחרים (ספר מלכים א' פרק יא' פסוקים א' עד י'), האלוהים מבטיח לו את אחד העונשים החמורים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל - פיצול הממלכה:

יא ו?י??אמ?ר י?הו?ה ל?ש??ל?מ?ה, י?ע?ן א?ש??ר ה?י?ת?ה-ז??את ע?מ??ך?, ו?ל?א ש??מ?ר?ת?? ב??ר?ית?י ו?ח?ק??ת?י, א?ש??ר צ?ו??ית?י ע?ל?יך?--ק?ר?ע? א?ק?ר?ע א?ת-ה?מ??מ?ל?כ?ה מ?ע?ל?יך?, ו?נ?ת?ת??יה? ל?ע?ב?ד??ך?. יב א?ך?-ב??י?מ?יך? ל?א א?ע?ש??נ??ה, ל?מ?ע?ן ד??ו?ד א?ב?יך?: מ?י??ד ב??נ?ך?, א?ק?ר?ע?נ??ה. יג ר?ק א?ת-כ??ל-ה?מ??מ?ל?כ?ה ל?א א?ק?ר?ע, ש??ב?ט א?ח?ד א?ת??ן ל?ב?נ?ך?: ל?מ?ע?ן ד??ו?ד ע?ב?ד??י, ו?ל?מ?ע?ן י?רו?ש??ל??ם א?ש??ר ב??ח?ר?ת??י.

לאילו חוקים ולאיזו ברית בדיוק מתכוון האל? ומדוע בת פרעה, סמל השעבוד של עם ישראל, מוזכרת מספר פעמים במהלך הפרקים המאלפים האלו ולא אחת מאלף נשות המלך האחרות.

פרעה ומצרים הם סמל השעבוד הכלכלי והפיזי וסיפור יציאת מצרים ידוע לכולנו. בספר מלכים מופיעים הסברים ותיאורים של החטא הזה של שלמה המלך, שעלה לנו ולאבותינו במחיר כל כך יקר. הרמז הראשון מופיע בפרק ה' של מלכים א', פסוק ראשון:

א ו?ש??ל?מ?ה, ה?י?ה מו?ש??ל ב??כ?ל-ה?מ??מ?ל?כו?ת--מ?ן-ה?נ??ה?ר א?ר?ץ פ??ל?ש??ת??ים, ו?ע?ד ג??בו?ל מ?צ?ר?י?ם: מ?ג??ש??ים מ?נ?ח?ה ו?ע?ב?ד?ים א?ת-ש??ל?מ?ה, כ??ל-י?מ?י ח?י??יו.

לא את האלוהים עבדו האנשים, כי אם את שלמה המלך. בכך כבר יש טעם לפגם, כל עוד האמונה שלנו היא באלוהות מונותאיסטית. פסוק ו' מתאר את כמות הנכסים הגדולה שהיתה לשלמה ובמיוחד כמות האורוות והסוסים:

ו ו?י?ה?י ל?ש??ל?מ?ה, א?ר?ב??ע?ים א?ל?ף א?ר?ו‍?ת סו?ס?ים--ל?מ?ר?כ??בו?; ו?ש??נ?ים-ע?ש??ר א?ל?ף, פ??ר?ש??ים. ז ו?כ?ל?כ??לו? ה?נ??צ??ב?ים ה?א?ל??ה א?ת-ה?מ??ל?ך? ש??ל?מ?ה, ו?א?ת כ??ל-ה?ק??ר?ב א?ל-ש??ל?ח?ן ה?מ??ל?ך?-ש??ל?מ?ה--א?יש? ח?ד?ש?ו?: ל?א י?ע?ד??רו?, ד??ב?ר. ח ו?ה?ש???ע?ר?ים ו?ה?ת??ב?ן, ל?ס?ו?ס?ים ו?ל?ר?כ?ש?--י?ב?או?, א?ל-ה?מ??קו?ם א?ש??ר י?ה?י?ה-ש???ם, א?יש?, כ??מ?ש??פ??טו?.

החיים בעולם מודרני וחומרי כמו שלנו, מביאים אותנו לחשוב שאין פסול בכך שלמלך שלמה יש נכסים גדולים ומרובים. אבל למעשה זוהי הפרה – סמלית ומעשית – של הברית, של התורה, בין עם ישראל לאלוהים. באותה ההזדמנות ניתנת גם מכה ניצחת לתאוריות המדעיות הדטרמיניסטיות על ידי דבר הנבואה הבא של משה רבנו – בספר דברים פרק י"ז:

יד כ??י-ת?ב?א א?ל-ה?א?ר?ץ, א?ש??ר י?הו?ה א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך?, ו?יר?ש??ת??ה?, ו?י?ש??ב?ת??ה ב??ה?; ו?א?מ?ר?ת??, א?ש??ימ?ה ע?ל?י מ?ל?ך?, כ??כ?ל-ה?ג?ו?י?ם, א?ש??ר ס?ב?יב?ת?י.

העם יגיע אל הארץ ויבקש לו מלך. הסיפור על שמואל הנביא והמלכת שאול המלך הראשון ידוע לכולנו, אך יש תנאים מהתורה הקשורים להמלכת המלך:

טו ש?ו?ם ת??ש??ים ע?ל?יך? מ?ל?ך?, א?ש??ר י?ב?ח?ר י?הו?ה א?ל?ה?יך? ב?ו?: מ?ק??ר?ב א?ח?יך?, ת??ש??ים ע?ל?יך? מ?ל?ך?--ל?א תו?כ?ל ל?ת?ת ע?ל?יך? א?יש? נ?כ?ר?י, א?ש??ר ל?א-א?ח?יך? הו?א.

כבר מהפסוק הזה אנו מבינים עד כמה מביש הוא שבת פרעה היתה מספר אחת בארמון המלוכה. אבל החלק המשמעותי יותר מגיע מיד:

טז ר?ק, ל?א-י?ר?ב??ה-ל?ו? סו?ס?ים, ו?ל?א-י?ש??יב א?ת-ה?ע?ם מ?צ?ר?י?מ?ה, ל?מ?ע?ן ה?ר?ב?ו?ת סו?ס; ו?יהו?ה, א?מ?ר ל?כ?ם, ל?א ת?ס?פו?ן ל?ש?ו?ב ב??ד??ר?ך? ה?ז??ה, עו?ד. יז ו?ל?א י?ר?ב??ה-ל?ו? נ?ש??ים, ו?ל?א י?סו?ר ל?ב?בו?; ו?כ?ס?ף ו?ז?ה?ב, ל?א י?ר?ב??ה-ל?ו? מ?א?ד. יח ו?ה?י?ה כ?ש??ב?ת?ו?, ע?ל כ??ס??א מ?מ?ל?כ?ת?ו?--ו?כ?ת?ב לו? א?ת-מ?ש??נ?ה ה?ת?ו?ר?ה ה?ז??את, ע?ל-ס?פ?ר, מ?ל??פ?נ?י, ה?כ??ה?נ?ים ה?ל?ו?י??ם. יט ו?ה?י?ת?ה ע?מ?ו?, ו?ק?ר?א בו? כ??ל-י?מ?י ח?י??יו--ל?מ?ע?ן י?ל?מ?ד, ל?י?ר?א?ה א?ת-י?הו?ה א?ל?ה?יו, ל?ש??מ?ר א?ת-כ??ל-ד??ב?ר?י ה?ת?ו?ר?ה ה?ז??את ו?א?ת-ה?ח?ק??ים ה?א?ל??ה, ל?ע?ש??ת?ם. כ ל?ב?ל?ת??י רו?ם-ל?ב?בו? מ?א?ח?יו, ו?ל?ב?ל?ת??י סו?ר מ?ן-ה?מ??צ?ו?ה י?מ?ין ו?ש??מ?אול--ל?מ?ע?ן י?א?ר?יך? י?מ?ים ע?ל-מ?מ?ל?כ?ת?ו? הו?א ו?ב?נ?יו, ב??ק?ר?ב י?ש??ר?א?ל.

אסור למלך להרבות סוסים! אסור למלך להרבות נשים! הנשים יטו את לבבו (וכך באמת קרה, כפי שראינו במאמר הקודם). אסור למלך להרגיש נישא ונשגב מעל אחיו. לשלמה היו הרבה סוסים, לשלמה היו הרבה נשים. שלמה היה חוטא גדול.

עד כמה שהאמירה הזו עלולה לגרור תגובות זועמות, אי אפשר להתעלם מהפסוק הזה ומהעובדה כי המילה "סוסים" מוזכרת פעם אחת בלבד בתורה - בפסוק הזה, כשהפעם השניה בו היא מוזכרת בתנ"ך היא בפסוק המצוטט מספר מלכים. הוכחה ניצחת לגדלות הראיה לעתיד של משה רבנו ולגודלו של החטא של שלמה המלך. אבל בכך לא מסתיים החטא של שלמה. כעת אתעמק בנושא הנסתר בין השורות – הנושא החומרי. הפסוק אומר חד משמעית:

יז ו?ל?א י?ר?ב??ה-ל?ו? נ?ש??ים, ו?ל?א י?סו?ר ל?ב?בו?; ו?כ?ס?ף ו?ז?ה?ב, ל?א י?ר?ב??ה-ל?ו? מ?א?ד.

כסף וזהב רבים – הם אסורים. אבל מה יכול לגרום לצבירת עושר כזה, לחטא החמור מכל? ניכוס חומרי של האלוהות, שעבוד מחדש של העם. האדרת האדם כאל ולעבירה על בסיס התורה.

ובאמת, שלמה המלך משעבד את העם. בדיוק כמו פרעה, רק שהפעם העבודות הן לצורך הקמת בית המקדש (ספר מלכים א' פרק ה'):

כז ו?י??ע?ל ה?מ??ל?ך? ש??ל?מ?ה מ?ס, מ?כ??ל-י?ש??ר?א?ל; ו?י?ה?י ה?מ??ס, ש??ל?ש??ים א?ל?ף א?יש?. כח ו?י??ש??ל?ח?ם ל?ב?נו?נ?ה, ע?ש??ר?ת א?ל?פ?ים ב??ח?ד?ש? ח?ל?יפו?ת--ח?ד?ש? י?ה?יו? ב?ל??ב?נו?ן, ש??נ?י?ם ח?ד?ש??ים ב??ב?יתו?; ו?א?ד?נ?יר?ם, ע?ל-ה?מ??ס. {ס}

המס בא לידי ביטוי בכוח עבודה, במספר גולגלות. לא בכסף. וזה לא הכל:

כט ו?י?ה?י ל?ש??ל?מ?ה ש??ב?ע?ים א?ל?ף, נ?ש??א ס?ב??ל; ו?ש??מ?נ?ים א?ל?ף, ח?צ?ב ב??ה?ר. ל ל?ב?ד מ?ש???ר?י ה?נ??צ??ב?ים ל?ש??ל?מ?ה, א?ש??ר ע?ל-ה?מ??ל?אכ?ה, ש??ל?ש??ת א?ל?פ?ים, ו?ש??ל?ש? מ?או?ת--ה?ר?ד?ים ב??ע?ם, ה?ע?ש??ים ב??מ??ל?אכ?ה. {ס}

אין ספק, שזה מאוד משפיל לקרוא את המשך תיאור בניית בית המקדש. בעולם (הנוצרי בעיקר, והיום גם בעולם היהודי) מדגישים שוב ושוב את הפאר וההדר של בית המקדש הראשון. כמות הזהב, הכסף והעיטורים. אבל פרט לכך שהכל נבנה תוך שעבוד גדול של העם, כל הפאר הזה סותר את רוח התורה: "וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד". איש רוחני היה מצפה לשמוע פה דברי אלוהים, דברי מוסר וחוכמה. אבל במקום זה, אנו מקבלים תאורים נועזים של הוד, פאר, עושר, חומריות, גשמיות, או בקצרה - חטא.

אם כן, מדוע טורח הנביא להקדיש פרקים שלמים בכדי לתאר את כל העושר הזה? התנ"ך נאמן למקור ההיסטורי ולכן אין זה משנה אם הדבר רצוי או לא רצוי. זוהי האמת וכך היה ולכן זה מתואר.

אבל בכך לא מסתיים חלקו של שלמה המלך בהיסטוריה הפחות נעימה של העם שלנו. החלק הנורא קשור לאופן שבו תוכנן בית המקדש. מפתיע לראות, כי אפילו ההיסטוריונים מתעלמים מכך שבית המקדש הזה, המקדש הראשון, החטא הגדול בהקמתו היה הניסיון של שלמה המלך לנכס לעצמו את האלוהות.

ספר מלכים מתאר הלוך וחזור את בניית בית המקדש כחלק מפרויקט כולל: שלמה בונה את בית המקדש ובמקביל בונה את ביתו - את הארמון. זהו אינו פרויקט רוחני, אלא מדיני ואגואיסטי. הנה מה שאומר על כך הטקסט התנ"כי:

לו ו?י??ב?ן א?ת-ה?ח?צ?ר ה?פ??נ?ימ?ית, ש??ל?ש??ה טו?ר?י ג?ז?ית; ו?טו?ר, כ??ר?ת?ת א?ר?ז?ים. לז ב??ש???נ?ה, ה?ר?ב?יע?ית, י?ס??ד, ב??ית י?הו?ה--ב??י?ר?ח, ז?ו. לח ו?ב?ש???נ?ה ה?א?ח?ת ע?ש??ר?ה ב??י?ר?ח ב?ו?ל, הו?א ה?ח?ד?ש? ה?ש???מ?ינ?י, כ??ל?ה ה?ב??י?ת, ל?כ?ל-ד??ב?ר?יו ו?ל?כ?ל-מ?ש??פ??ט?ו; ו?י??ב?נ?הו?, ש??ב?ע ש??נ?ים.

ותחילת הפרק הבא, פרק ז', מגיע מיד, באותה הנשימה:

א ו?א?ת-ב??יתו? ב??נ?ה ש??ל?מ?ה, ש??ל?ש? ע?ש??ר?ה ש??נ?ה; ו?י?כ?ל, א?ת-כ??ל-ב??יתו?.

קצרה היריעה מלתאר במאמר הזה את כל התכנון של בית המקדש ובית שלמה, המתוארים היטב בפרקים הללו. אבל קל לזהות, עד כמה שזה לא נעים, ששלמה המלך הקים את בית המקדש בתוך ארמון המלוכה. בית המקדש נוכס למלוכה והיה חלק בלתי נפרד ממנו.

ז ו?או?ל?ם ה?כ??ס??א א?ש??ר י?ש??פ??ט-ש??ם, א?ל?ם ה?מ??ש??פ??ט ע?ש??ה; ו?ס?פו?ן ב??א?ר?ז, מ?ה?ק??ר?ק?ע ע?ד-ה?ק??ר?ק?ע...... ח ו?ב?יתו? א?ש??ר-י?ש??ב ש??ם ח?צ?ר ה?א?ח?ר?ת, מ?ב??ית ל?או?ל?ם, כ??מ??ע?ש??ה ה?ז??ה, ה?י?ה; ו?ב?י?ת י?ע?ש??ה ל?ב?ת-פ??ר?ע?ה, א?ש??ר ל?ק?ח ש??ל?מ?ה, כ??או?ל?ם, ה?ז??ה....... יב ו?ח?צ?ר ה?ג??דו?ל?ה ס?ב?יב, ש??ל?ש??ה טו?ר?ים ג??ז?ית, ו?טו?ר, כ??ר?ת?ת א?ר?ז?ים; ו?ל?ח?צ?ר ב??ית-י?הו?ה ה?פ??נ?ימ?ית, ו?ל?א?ל?ם ה?ב??י?ת.

הטיעון שלי פה הוא חזק ביותר ומן הסתם הוא לא יהיה אהוד, מה שמחזק עוד יותר את צדקתו. במהלך ההיסטוריה ניסו לייפות את המצב הזה, זהו מצב טבעי של שכתוב ההיסטוריה על ידי גורמים הקרובים למלוכה. עדות נוספת מאלפת לחטא הזה של שלמה, מופיעה בספר דברי הימים ב', פרק ט'. מלכת שבא מגיעה לבקר את שלמה המלך ופרט לכך ששוב מזכיר לנו הכתוב את נושא הזהב האסור, שימו לב לרושם שעושה עליה בית המקדש:

ג ו?ת??ר?א, מ?ל?כ??ת-ש??ב?א, א?ת, ח?כ?מ?ת ש??ל?מ?ה--ו?ה?ב??י?ת, א?ש??ר ב??נ?ה. ד ו?מ?א?כ?ל ש??ל?ח?נו? ו?מו?ש??ב ע?ב?ד?יו ו?מ?ע?מ?ד מ?ש??ר?ת?יו ו?מ?ל?ב?ו?ש??יה?ם, ו?מ?ש??ק?יו ו?מ?ל?ב?ו?ש??יה?ם, ו?ע?ל?י??תו?, א?ש??ר י?ע?ל?ה ב??ית י?הו?ה; ו?ל?א-ה?י?ה עו?ד ב??ה?, רו?ח?.

שלמה המלך מצליח להרשים את מלכת שבא והדבר מעורר ההשתאות הגדול ביותר הוא המדרגות הפנימיות שבנה, המחברות בין הבית שלו (ואולי אוסיף ואומר – חדר המיטות שלו), לבין בית יהווה. אם כן, לא רק שהירבה בנשים, סוסים וזהב - בניגוד גמור לרוח התורה - שלמה המלך ניסה לנכס לעצמו את האלוהות ואת בית האלוהות, ובכך חטא חטא גדול.

מפתיע לגלות עד כמה ההיסטוריה חוזרת על עצמה. התנ"ך יכול לשמש עבורנו דוגמא מאלפת כיצד לא לחטוא כמנהיגים וגם כאנשים שהולכים או מובלים על ידי המנהיגים האלו.

לא הזהב, הכסף, המעמד, העוצמה הפוליטית והכוח צריכים להרשים אותנו ואין זה משנה מי עומד מאחוריהם - שלמה המלך, פוליטיקאי בעל שם, מיליונר עשיר או איש המחזיק בתעודות הסמכה כאלו ואחרות. עלינו להיות מובלים בידי רוחניות טהורה מגשמיות, רעיונות מטאפיזיים, אהבה ואמונה לשם האמונה. התורה מצליחה לצמצם את כל אלו לפסוק אחד:

כ ל?ב?ל?ת??י רו?ם-ל?ב?בו? מ?א?ח?יו, ו?ל?ב?ל?ת??י סו?ר מ?ן-ה?מ??צ?ו?ה י?מ?ין ו?ש??מ?אול--ל?מ?ע?ן י?א?ר?יך? י?מ?ים ע?ל-מ?מ?ל?כ?ת?ו? הו?א ו?ב?נ?יו, ב??ק?ר?ב י?ש??ר?א?ל.

המלך הוא משרת של העם, לא עריץ שלו. אסור לו לסור מהמצווה, אלא ללכת בדרך הישר למען יאריך ימים - לא רק הוא, אלא גם בניו, ולא סתם יאריך ימים - אלא בקרב ישראל ולא בקרב אומה מפוצלת, פגועה ומפולגת.

ערן בן-שחר הוא בעל תואר שני בפיזיקה תיאורטית, יזם, הוגה דעות ומחבר של ספרים ומאמרים בתחומים מגוונים. בין ספריו: "עופר וחידת המים", "42 מדריך כיס להעצמה אישית" וכן רב המכר "דובידוב עושה כסף".